שלוש הערות על המצב

הערה מספר 1 הפגישה הלא מוצלחת כל-כך בין ציפי לבני ובנימין נתניהו הקפיצה כמה "מקורות" בקדימה אשר מאמינים כי ניתן להגיע להסדר מניח את הדעת בין שתי המפלגות. הניסיון לתרץ את הטירוניות הללו כאילו המדובר ב"טובת המדינה" הם כה מביישים עד כדי גועל. הרי ברור לכל בר דעת שמאחורי "טובת המדינה" מסתתרת טובתם האישית של המלעיזים. הם רוצים סידור עבודה טוב כשרים או כסגני שרים, ואולי אפילו כיושב-ראש הכנסת. זהו האינטרס המניע את ה"מקורות" ולא שום אינטרסים ממלכתיים. נכון שקשה "לנחות" על כסאות האופוזיציה מרום כסא שר או יו"ר כנסת, אך מכאן ועד לתעלולים ולרטוריקה הפוליטית הכל-כך מוכרת, הדרך ארוכה מאוד. מבחנה העליון של קדימה, באם היא מפלגה ככל המפלגות, היה ונותר אם היא תמשיך להיות אותה המפלגה גם באופוזיציה. אין ודאות לכך שהיא תתפקר לחלוטין או שמא תתפצל. עמדתה של ציפי לבני עקרונית ונכונה. עמדתם של ה"מקורות" היא עוד ניסיון לעטוף במילים יפות תשוקה בלתי מוגבלת למנעמי שלטון. למרות שאלה אומנם לא גיבורים, ראוי שיעיינו וישננו את האימרה: "מי הוא הגיבור? הכובש את יצרו". הערה מספר 2 פיטוריו של עמוס גלעד מתפקידו כשליחו של הקבינט במשא-ומתן עם מצרים מוצדקים לחלוטין. אפילו במדינת ישראל לא ראוי שפקיד, רם ככל שיהיה, יהפוך את העיתון לבמה לשפוך את מר לבו כנגד ראש ממשלה או נבחרים אחרים. ניתן להבין את זעמו של גלעד על הפרסומים השונים עליו ועל מלאכתו שמקורם בפוליטיקאים. יחד עם זאת, עמוס גלעד מכיר היטב את המערכת ויודע אל נקלה שכך היא מתנהלת. כאשר נכנס לתפקידו היה עליו לדעת שהמערכת הפוליטית-מדינית-ביטחונית אינה עובדת לפי ספרי הנימוסין וההליכות. זו מערכת כוחנית, ברוטאלית ואף גסה. מי שנכנס אליה חייב לקבל את כללי המשחק. אחד מהם הוא שפקיד אינו רשאי לצאת נגד נבחר ציבור, ודאי לא נגד ראש ממשלה. אם מרגיש מר גלעד שאיננו יכול יותר לשאת את המעמסה הזו, הדרך היחידה היא להתפטר מתפקידו. הערה מספר 3 שחרורו של גלעד שליט איננו בשום פנים ואופן נושא ביטחוני מובהק. זהו עניין מוסרי וההכרעות בעניינו חייבות להיות ככאלה. שחרורם של רבי המרצחים מכאיב עד מאוד, ולמשפחות הנרצחים לעולם לא תהיה נחמה על אובדנן הכה-קשה. להן מותר ואפילו מוסרי להתלבט בסוגייה ולהשמיע את קולן, אף על-פי שהן אינן מאוחדות בתפיסתן. לעומת זאת, על המנהיגות הישראלית להכריע הכרעה מוסרית שאין למעלה ממנה: לשחרר או לא לשחרר. גלעד שליט חייב לחזור הביתה בריא ושלם. זו מחויבות של המדינה ושל החברה שכה מקדשת את היותו של צה"ל צבא העם. כל אלה המנסים להשוות בין ארה"ב לדוגמה לבין ישראל בכל הקשור לשחרור שבויים, מנסה לרמות את הציבור. צבא ארה"ב הוא צבא מתנדבים וכל חייל שמתנדב יודע היטב מה מצפה לו. זו עבודה עם סיכונים גדולים מאוד ומי שמוכן ליטול על עצמו אחריות כזו, יבושם לו. צה"ל הוא צבא העם או מה שנשאר מסיסמה זו. הגיוס הוא גיוס חובה, והמדינה אינה יכולה להתכחש לחובתה לעשות הכל כדי לשחרר חיילים שנפלו בשבי האויב, בין אם הם חיים ובין אם לאו. אי-שחרורו של גלעד שליט עשוי, מבחינתם של אלה המאמינים בכך, לחזק מאוד את כושר ההרתעה והמיקוח של ישראל. אין כל ראיה לכך ואין שום ודאות רציונלית שכך יקרה. לעומת זאת, אי-שחרורו, עם כל המכאובים הכרוכים בכך, עלול להעביר מסר נוראי לאלה העומדים להתגייס, והתוצאות עלולות להיות קשות ביותר. למדנו שככל שנתמהמה, המחיר עלול להיות יותר גבוה, לכן מוטב למהר ולשחרר את גלעד שליט הביתה ולסיים את הפרשה.