היא חושבת שאנחנו מפגרים. "ניצחנו, ואני ארכיב את הממשלה הבאה", היא אמרה, חזרה, ואמרה. "אמרתי לציבור זה או אני או ביבי, והציבור אמר את דברו". כל מי שהביט בה עד לאותו יום שהנשיא הטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, ראה ציפי זורחת.
"הציבור אמר את דברו" - אם לא הבנתם, זה עיקרון דמוקרטי קדוש, בתנאי שהכתומים לא יזכירו לה את ניצחונם הכפול בקלפי בטרם תמכה בעקירתם. לא השתכנענו. ואז מגיעה שורת המחץ:
28 זה יותר מ-27".
בעיה: האיש היחידי שהחוק הסמיך אותו להטיל על המנצח את מלאכת הרכבת הממשלה, זה הנשיא שמעון פרס. והוא, דווקא הוא, חושב שבמקרה הזה - 27 זה יותר מ-28. המנטרה של לבני לא חדרה לתודעתו של כבוד הנשיא, אפילו שהמהפנט הידוע יואל חסון גויס כדי לתקוע בתודעתו את המנטרה הזאת.
משנכנס ביבי... במקביל, ביבי העקשן הקפיד לומר ש"המחנה הלאומי ניצח בבחירות, ואני ארכיב את הממשלה הבאה". כדי ליירט את המסר שלו היא שיגרה את הטיל עליו כתוב: "מי שנכנס לקלפי לא ראה פתק שכתוב עליו מחנה או גוש". הפתטיות שלה האיצה את צדיקי הדור צחי הנגבי, רוני בר-און וחיים רמון לאולפנים. הם היו קצת יותר נדיבים: למרות שניצחנו - ראיתם, אפילו רקדנו - אנחנו מוכנים ל"רוטציה".
לבני בהיי. תחת הכותרת "ציפי, תתעוררי" כותבת לה סימה קדמון: "לפני שאת יוצאת לפגישה עם בנימין נתניהו, כדאי שתעשי משהו: תצבטי את עצמך חזק. עוד יותר חזק. את חייבת להתעורר" [ידיעות-אחרונות, 22.2.09]. והיא תוהה: "מה מניע אותך ציפי? האם ייתכן שהתאהבת בפוזיציה, בהצלחה, בניצחון האישי? האם התאהבת בזרקורים"? יום למחרת, יעל פז מלמד מתחננת אליה: "ציפי, רדי מהעץ" [מעריב, 23.2.09].
אלא שהציפור/ה לבני, אחרי שהטעינה את עצמה באנרגיות מבית היוצר של "ארד את אדלר", עפה לאולימפוס. הפרשן אמנון אברמוביץ' מעיד על עצמו שהוא (ציטוט) "ממתין בכיליון עיניים לקאוצ'ר שיחשוף את עצמו ויספר כיצד לימדתיה לומר אני ואפסי עוד" [ידיעות-אחרונות, 24.2.09].
משמתקשה ציפי... עשרה ימים לבני השפריצה ניצחון. וזה למרות ששלוש שניות אחרי פרסום תוצאות המדגם, ניתן היה להבין שרק נתניהו יכול. במבט אובייקטיבי זה היה ניצחון מדומה, אלא שמסיבות הניצחון של קדימה הכוללות בילוי במועדונים, וענטוז סוער (לפני ואחרי הבחירות), העידו על ציפורה שהיא מרחפת.
"השאלה החוזרת ונשנית בימים האחרונים הייתה: מתי היא תנחת", כתב עליה הפרשן ירון דקל, "מתי ייגעו רגליה בקרקע. כל מי שפגש את ציפי לבני בימים שלאחר הבחירות התרשם שהיא בסוג של היי, טריפ, אופוריה". והוא מסביר את הסיבה: "לבני לא יכולה להרכיב ממשלה בכנסת הנוכחית. וגם לטנגו של ממשלת רוטציה, דרושים שלושה: לבני, נתניהו והנשיא פרס" [גלובס, 19.2.09]. סוף ציטוט.
מסתבר שהוואלס עם ליברמן לא הניב את התוצאה המקווה. אט אט המציאות רוקנה לה את הבטרייה, ותרועת הפסטיבלים בקדימה שבקה. עכשיו היא משחקת בונקר. שלטון אין, רוטציה אין, ולמרות קריאתו של הנשיא מעל דוכן הכנסת לממשלת אחדות, לבני משחקת את הקשה להשגה. "הולכים לאופוזיציה" היא מבשרת לחבריה. אחרי שהתקשורת תעזור לה לקצר את כהונת נתניהו, כך היא מאמינה, יונת השלום תנחית אותה בלשכת ראש הממשלה. הימור שלי: קדימה תתפצל קודם.
