בנאום הניצחון המוקדם שלה מוצאי הבחירות הזכירה ציפי לבני לבנימין נתניהו את פנייתה אליו להצטרף לממשלת אחדות בראשותה. היא גם ידעה להסביר את הצורך בממשלה שכזו ואת גודל האחריות בעת הזאת לגורלה של המדינה.
יחלפו שבועיים ולבני תמצא את עצמה בסיטואציה אחרת, אחרת לגמרי.
העם אמר את דברו ובצורה הברורה ביותר הביע תמיכה במפלגות הימין.
את מלאכת הרכבת הממשלה הטיל הנשיא על ביבי נתניהו. מאז הוטלה עליו המשימה, מנסה בנימין נתניהו לצרף את מפלגת קדימה לקואליציה בראשותו, אך לבני בעקשנות תמוהה מתנגדת.
התנגדותה - על שום מה? את התנגדותה מפרשת לבני בשלל הסברים; אם בשל הפערים האידיאולוגיים ואם בשל תפיסתה המדינית. בפועל, הדברים שונים בתכלית.
התנגדותה של לבני אינה נובעת מאף סיבה זולת סיבה אחת -
תחושת הכישלון הצורב שמלווה אותה מאז הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו.
רגשנות בין קירות הכנסת את הכישלון הזה היא מוכרחה לנקום, ובכל דרך אפשרית, מבנימין נתניהו. אחריות לאומית? ממשלת אחדות? הצחקתם אותה. את הביטויים האלה היינו שומעים ממנה לרוב רק אם היא הייתה עומדת בראשות הממשלה החדשה.
היא גם הייתה דואגת להסביר שניתן לגשר על הפערים שבין קדימה לליכוד. אך לא, לא כשמדובר בהרכבת ממשלה בראשות נתניהו. שם, כבר שום דבר לא מצדיק הצטרפות לקואליציה, אפילו לא אחריות לאומית. שם כבר הפערים באמת עמוקים ואין שום דרך לגשר עליהם.
ככה זה כשמנהלים משא-ומתן פוליטי עם רגשות. כל הסיבות החשובות באמת נדחקות הצידה ואת מקומן תופסות התסכול ותחושת הנקם מצופות שלל הסברים אידיאולוגיים.
הציפור בחרה להישאר בחוץ בנאומה הזכירה לבני את המשל על הציפור שעל אדן החלון... גם על החלון של נתניהו יש ציפור. או יותר נכון ציפורה... נתניהו אומנם פותח את החלון כדי להכניס אותה, אבל הציפור מתעקשת בכל זאת להישאר בחוץ... על ציפור כזאת אפילו לבני לא חשבה...
לבני טעתה ובגדול. בסופו של יום, נתניהו הוא זה שירכיב ממשלה, והעם אמר את דברו קצת אחרת. כי העם אחרי הכל הוא לא רק 28 מנדטים, הוא קצת יותר...
