ברית הזוגיות שמקדמת ישראל ביתנו תסייע אולי לציבור מאות אלפי פסולי החיתון בישראל, אבל היא תפגע בזכויותיהם המשפטיות ובאפשרויות הפוליטיות של ההומואים והלסביות בישראל.
כאשר בשנת 2004 גובשה הצעת חוק בנושא - שלא זכתה לרוב - בעקבות לחץ קואליציוני של שינוי, ברית הזוגיות הוגדרה כהסכם שנערך בין איש ואישה, כלומר בפועל כללה בתוכה ההצעה זוגות הטרוסקסואליים שאינם יכולים לבוא בברית הנישואין כדת משה וישראל והתעלמה מהתביעה לכלול בהצעת החוק גם זוגות גברים ונשים. זו גם הייתה הסיבה שיו"ר מרצ דאז, יוסי ביילין, שבעבר תמך במסלול של ברית זוגיות, התנגד להצעת החוק והודיע כי יתמוך בה רק אם תכלול גם בני זוג מאותו המין.
אם כאשר ברית הזוגיות קודמה על-ידי שינוי היא התייחסה רק לסטרייטים, הרי לא כל שכן עתה, כאשר היוזמה באה מישראל ביתנו שלא מצטיינת באג'נדה ליברלית.
שני מישורים לפגיעה בקהילה: הפגיעה בקהילה הגאה היא בשני מישורים: פוליטי ומשפטי.
במישור הפוליטי ברגע שברית הזוגיות תהפוך למסלול מקובל שאינו כולל הומואים ולסביות, ייקשה לגבש קואליציה פוליטית שתאפשר להגדיל בעתיד את המסגרת כך שתתייחס גם אליהם. הסיכוי היחיד למסד את הזוגיות החד-מינית היא רק כאשר האפשרות הזאת נכנסת לחוק מההתחלה. לכן היוזמה של ליברמן מייצגת את סגירת הדלת על ברית הזוגיות עבור הקהילה.
במישור המשפטי המצב מורכב יותר. במדינות מערביות רבות, זוגות של הומואים ולסביות יכולים להתחתן, למשל בקנדה, בספרד ובמסצ'וסטס שבארה"ב. במדינות אחרות קיימת הכרה רשמית בזוגיות חד-מינית באמצעות איחודים אזרחיים המעניקים זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים, למשל בבריטניה, בצרפת ובניו-ג'רסי.
בישראל נהנים כיום זוגות חד-מיניים מאותן זכויות המוקנות לידועים בציבור הטרוסקסואלים; בית המשפט מאשר הסכמי ממון בין בני זוג מאותו המין ומעניק להם תוקף של פסק דין. בספטמבר 2006 הכיר בית המשפט לראשונה בהסכם שחתמו זוג נשים שנפרדו, והעניק לו תוקף של פסק דין, בדומה לגירושין.
אם הכנסת לא תסדיר את נושא מיסוד הזוגיות גם עבור חברי הקהילה הגאה ייווצר ריק שייתכן שעל בית המשפט יהיה למלאו כדי למנוע פגיעה בציבור לא מבוטל שמופלה על-רקע העדפתו המינית. אבל ייקשה על בתי המשפט לאמץ את התבנית המשפטית החדשה של ברית הזוגיות ולפרש באופן מרחיב נוסח שאומר "איש ואישה" כך שיכלול גם זוגות של איש ואיש ושל אישה ואישה, גם אם זה נכון וראוי מוסרית.
נכון, גם כיום בוחרים זוגות בני אותו המין לערוך ביניהם טקסי התקשרות, אך הם אינם משנים בכך את מצבם המשפטי-משפחתי ולא זוכים לשינוי סטטוס או הכרה כלשהי מצד הרשויות. אם הצעת חוק ברית הזוגיות תעבור מבלי לכלול את חברי הקהילה הגאה היא עלולה להקשות עליהם עוד יותר לקבל מעמד חוקי המוכר על-ידי כל הרשויות, ומתוקף זה לקבל את הזכויות הנגזרות מכך, וכך תפגע המדינה בפועל בזכויותיהם האזרחיות של חברי הקהילה.
