בקדימה טוענים כי הכוונה כמובן הייתה לממשלת אחדות בראשותה של ציפי לבני, מה שגורם לי לתהות אם בממשלת אחדות כזו היו הופכים השותפים מימין לפתע פתאום למתונים הרבה יותר, אם ברגע האמת היו בני בגין ועוזי לנדאו מצביעים בהתלהבות ובלב שלם בעד הורדת התנחלויות, רק כי ציפי לבני יושבת בראש שולחן הממשלה ולא נתניהו או ברק? ספק.
טיעון נוסף לאי-הצטרפותם של אנשי קדימה לממשלת נתניהו הוא העמידה על העקרונות. אהה, אפילו לגדולים שבציניקניים יהיה קשה להתווכח עם טענה כזו, הגורסת כי לבני בסך-הכל רוצה לקיים את השליחות אשר בשמה נשלחה על-ידי בוחרי שמאל רבים ששמו פתק של קדימה בקלפי. אם בקדימה היו יושבים אנשים קצת יותר אמיצים, הרי שמישהו עם מעט יותר ניסיון ותבונה פוליטית כבר היה לוקח את מי שצריך לחדר צדדי ומסביר לו/לה שעם מספר המנדטים הגדול ביותר יושבים בממשלה, רחבה ככל שתהיה, ניתן לשרת את האינטרסים של שולחיך באופן מקיף הרבה יותר מאשר אם תייבש את אנשיך בספסליה האחוריים של האופוזיציה. אבל למה לקלקל סיפור טוב על לחימה עיקשת למען הצדק?
ואם כבר בענייניהם של חברי קדימה עסקינן, הרי שגם את דברם יש לומר. למרות שהבחירות הן לכנסת, הרי שלכולם ברור כי בשיטה הנהוגה בישראל, בה הממשלה מורכבת מחברי הרשות המחוקקת, הרי שהבחירות מכוונות גם לאנשי הרשות המבצעת, שאליה שואפים להימנות מרבית אנשי קדימה הנמצאים בעשיריות הראשונה והשנייה. למרות מפגן האחידות והתמיכה, קשה לראות את חבורת אנשי הביצוע, שחלקם מעולים לטעמי, יושבת ומתייבשת לה במשך שנים באופוזיציה בחברת הצעות חוק ובישיבות מליאה מצ'עממות.
פעילות פרלמנטרית אינה מתאימה לרבים מאנשי קדימה. חבל שישבו רק על ספסלי האופוזיציה, כי תהיה זו בבחינת החמצה של אנשים טובים למדינה.
למרות ההישג המרשים בבחירות, איש אינו מבטיח לקדימה המשך של הצלחה גם בעתיד. גם חבריה מבינים כי מדובר עדיין במפלגה בחיתוליה. היא הוקמה לאחר שאריאל שרון קרע לשניים את ה"ליכוד", אסף אליו את מאוכזביו, ובמידה רבה זה היה בור השומן ממנו שאבה המפלגה את מרבית תומכיה בבחירות 2006.
בבחירות האחרונות מרבית ה"ליכוד"ניקים חזרו הביתה. למעשה, מרביתם חזרו הביתה בהמוניהם כבר לאחר הכישלון במלחמת לבנון השנייה. ההישג המרשים שאליו הגיעה קדימה כעת לא נזקף עוד לטובת מאוכזבי ה"ליכוד", אלא לאלה של "העבודה" – מפלגתו של אהוד ברק ולווייניה משמאל. הם הם מקור הכוח של קדימה בבחירות 2009, ואלה הם ששילמו את המחיר הכבד ביותר המשגר אותם אל מדבריות האופוזיציה לעוד כמה שנים. כלומר למרות החזות היציבה המתבטאת במספר המנדטים בשתי מערכות הבחירות, הרי ששועלי הפוליטיקה הותיקים שם מבינים כי בהליכה לאופוזיציה טמון הסיכון שעד הבחירות הבאות גם האלקטורט האדיר שהם צברו עכשיו יתפכח וישוב אל בתיו הפוליטיים הטבעיים – עבודה ומר"צ ושאר ירוקים. הם יודעים את מה שיודע כל פעיל "ליכוד" מבית-שאן או מפא"יניק חבר קיבוץ בנגב: מפלגה גדולה היא כזו שיש לה גייסות, היסטוריה, ותק, וכן...אין זו בושה – אפילו מורשת אידיאולוגית. קדימה איננה כזו, היא עדיין פרויקט צעיר (ויש לומר שגם מצליח לעת עתה) שנרקם במוחם הקודח של יועצים אסטרטגיים עם אלקטורט נזיל ועתיד מעורפל.
לבני השתמשה השבוע עד לעייפה בדבריו של ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, גדול האידיאולוגים מקרב ראשי הממשלות – "נלך לשרת את העם מספסלי האופוזיציה". היא רק לא טרחה לספר שלבגין, בשונה ממנה, מעולם לא הוצעה שותפות בממשלת אחדות, ולמעט בממשלת החירום, מעולם לא עלה על דעתו של בן-גוריון להציע לו את קצה קצהו של תיק זנוח. לעומתו, נתניהו מציע לה חבילה מרשימה ומפתה שבגין ז"ל לא הרשה לעצמו אפילו לפנטז עליה בחלומותיו הפרועים.
ואיך אפשר בלי להשחיל מילה על התקשורת. עוד משחר היווסדה הייתה קדימה חביבת המדיה. לא הייתה, ואני מקווה שגם לא תהיה, מפלגה שזוכה לכל כך הרבה הנחות ומבצעים. על רשימת "ישראל ביתנו" יאמר כל כתב וכל פרשן שמדובר במפלגת "איווט ליברמן וארבע-עשר הגמדים", ואילו כאשר המפלגה הגדולה בכנסת, על כלל 28 מנדטיה, הולכת לאופוזיציה, רק כי העומדת בראשה התעצבה שלא זכתה בבחירות, לא צצו קולות דומים.
האם זה בגלל שגמדים יש רק בימין (כדוגמת רפול ז"ל ושבעת גמדיו) או אולי כי חברי סיעתה של לבני, בשונה ממנה, לא באמת מאמינים שבערבו של יום הם יעשו מעשה כל כך חסר תבונה פוליטית וילכו לאופוזיציה. הם מקווים כי משהו באמצע הדרך יהפוך את הגלגל ויחזיר את לבני לשולחן המשא והמתן עם נתניהו – אז למה להרגיז את שלגיה דווקא עכשיו?
