מבחינה תיפקודית, ממשלה זקוקה בדיוק לשבעה משרדים - אלו שיש להם פעילות מעשית ממשית: ביטחון, אוצר, חוץ, פנים, משפטים ומשטרה, חינוך, בריאות. כל האחרים יכולים להיות או אגפים במשרדים הללו או לעבור מן העולם.
למשל: משרד התמ"ת. הרי הוא לוקח כסף מן האוצר ומעביר אותו הלאה; אז מדוע שלא יהיה אגף באוצר? או המשרד לאיכות הסביבה: מדוע לפצל אותו ממשרד הבריאות? או משרד התקשורת, לגביו כבר מזמן מדובר על הקמת רשות קטנה במקומו. או משרד התחבורה, שיכול בשקט להיכנס למשרד הפנים. וכך אפשר לעבור על כל הרשימה, שלא לדבר על משרדים שכל כולם הוא אתנן פוליטי (המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד הגמלאים ועוד).
אז נכון: כמעט בכל העולם הממשלות הרבה יותר גדולות מאשר אותם שבעה משרדים חיוניים. אבל - כדברי חז"ל - על הראשונים אנו בוכים ואתה בא להוסיף עליהם? ובתרגום אקטואלי: לא די בכך שיש תריסר משרדים מיותרים, אנחנו עוד מקבלים סגני שרים ושרים בלי תיק?
כל משרה מיותרת כזו עולה למשק מיליוני שקלים בשנה, וכמובן רק מסרבלת את דיוני הממשלה ואת תיפקודה. כאשר המשק מצוי במשבר הקשה ביותר בתולדותיו, צריך בנימין נתניהו להגיד לשותפיו: עד כאן. לא נשפוך עוד מיליונים רק בשביל הכבוד המדומה שלכם.
ועוד הערה: אנא אל תחליפו את שמות המשרדים. בממשלה היוצאת הוחלפו, בשקט בשקט, שמותיהם של שלושה משרדים בשל גחמות של השרים. משרד התחבורה הפך למשרד התחבורה והמאבק בתאונות הדרכים. משרד הרווחה הוא כיום משרד הרווחה והשירותים החברתיים. והמשרד לאיכות הסביבה הוא המשרד להגנה על הסביבה.
כל שינוי כזה עולה מיליונים. הוא מחייב להחליף את כל הניירות, המעטפות וכרטיסי הביקור. צריך לתלות שלטים חדשים במשרד ובכל שלוחותיו. צריך לסרוק את כל החוקים והתקנות ולדאוג לשינוי מתאים. והכל, כאמור - מתוך גחמות של שרים. והנה לנו עוד מיליונים שנשפכו לריק.