ברוח חג הפסח הבא עלינו לטובה בחודש הבא, יכולים אנו לומר כבר היום על מבצע "עופרת יצוקה" את הדברים הבאים:
שירת דיינו ל"עופרת יצוקה" לו לפחות היינו ממוטטים את החמאס אחרי שכל העולם יצא נגדנו - דיינו; לו לפחות היינו מונעים את הברחות האמל"ח אחרי שהסתכסכנו עם המצרים - דיינו; לו לפחות היינו מונעים את שיגורם של הטילים לערים אשקלון, אשדוד, נתיבות וסביבותיהן אחרי "שהתרגלנו" לכך ששדרות חוטפת חופשי-חופשי - דיינו; לו לפחות היינו מונעים את שיגורן של הרקטות לשדרות ושאר יישובי עוטף עזה אחרי שילדינו שם כבר "התרגלו" לצבע האדום ולממ"דים - דיינו; לו לפחות היינו מצליחים להחזיר במבצע צבאי את גלעד שליט אחרי ש"שכחנו" את רון ארד - דיינו; לו לפחות היינו בטוחים כי שחרור מאות מחבלים רוצחים עם דם על הידיים היה מחזיר לנו את גלעד שליט חי ובריא בגופו ובנפשו - דיינו; לו לפחות קציני צה"ל לא היו מסתכנים במשפטי ראווה ומאסרים בכמה ממדינות העולם אחרי שסיכנו את חייהם במלחמה מול אויב שמקדש את המוות - דיינו; לו לפחות היינו יכולים היום, בניגוד לעבר, למנוע אספקת חשמל ודלק לעזה כל עוד אנשי החמאס יורים ומפגעים בנו - דיינו.
מבצע עופרת יצוקה, שיאה ונאה לו השם "עופרת במצוקה", הוא כישלון טוטאלי, אם מודדים כישלון והצלחה על-פי מבחן התוצאה. כי מה יש לנו היום, ארבעים וכמה ימים אחרי אותו מבצע? בדיוק מה שהיה לנו לפני המבצע: שלטון חמאס שאינו מכיר בישראל; המשך חפירת המנהרות; המשך הברחות אמל"ח ממצרים; התחמשות והתארגנות מחודשות לקראת העימות הבא; עולם המתנכר לנו; שיגור קסאמים, טילים ורקטות לסוגיהם; ילדים בשדרות (כמשל) ובאשקלון (כמשל) הממשיכים לחיות בצל החרדה; קציני צה"ל החוששים לצאת את גבולות הארץ, בטח לא לבודרום שבטורקיה כדי "לנקות את הראש".
הצדק עם ליברמן אז מה הועילו חכמים בתקנתם, אם מה שהיה הוא מה שיש ואולי עוד יחמיר?! במקרה של שלטון החמאס, מה לעשות, אני דווקא מצדד ביושב-ראש "ישראל ביתנו" אביגדור ליברמן, אשר קורא פעם אחר פעם למוטט את שלטון הטרור שבראשות איסמעיל הנייה ושות'. כי רק אז, למרות מחאות הצביעות מצד "העולם הנאור", מחאות אשר יתפסו, מן הסתם, את כל הכותרות בתקשורת, נדע כי עשינו ככל אשר לאל ידנו על-מנת למוטט את "השלוחה האירנית" שבעזה - והצלחנו. אם לא למגר אותה סופית, אז לפחות למזער את נזקיה עד למינימום.
ומילה לסיום: ביום ראשון (1.3.09), התראיין אחד מדוברי החמאס (ריבחי, שמו הפרטי) אצל רזי ברקאי ("מה בוער", גלי צה"ל). הדובר החמאסי נשאל על התנאי שהציב אבו מאזן בפני החמאס להקמת ממשלת אחדות לאומית פלשתינית - הכרה במדינת ישראל ובהסכמים שנעשו עימה. וזו הייתה תשובתו של האיש (רוח הדברים): "אין לנו בעיה עם יישות ישראלית או מדינה יהודית, אבל לא על חשבוננו... מבחינתנו גם יפו וחיפה וחדרה הן חלק מפלשתין... אבל אני מוכן להכיר בינתיים במדינת ישראל עד גבולות 67'...".
לשמוע ולא להאמין! נציג הארגון המובס, זה שחטף מכה ניצחת רק לפני פחות מחודש ימים, מציב תנאים לצד המנצח?! או, שמא, החמאס צודק, ואכן צה"ל חיסל וכיסח אבל בשום פנים ואופן לא ניצח, כי ניצחון מוגדר ככזה רק אחרי שהצד המפסיד מתחנן על נפשו ומבקש מהצד המכה לחדול?
