מנורת המקדש ושמן הזית שהודלק בה הם מהסמלים הבולטים ביותר של העם היהודי לכל תולדותיו. עם הקמת המשכן זכתה המנורה לתיאור מפורט ומדוקדק, וחכמינו אמרו שתיאור זה היה כה קשה להבנה, עד שה' הראה למשה באצבע את המנורה. פרשתנו פותחת בציווי להדליק בה "שמן זית זך כתית למאור" מדי ערב. התורה מדגישה במיוחד (בפרשת "בהעלותך") את הדלקת הנרות בידי אהרון, בעוד שהיא אינה מציינת במפורט את קיומן של יתר עבודות המשכן.
שלמה המלך הוסיף בבית המקדש הראשון עשר מנורות על זו שבנה בצלאל. בימי שיבת ציון משמשת המנורה, בנבואתו של זכריה, כסמל לרוחניות בה מצטיין עם ישראל. מאוחר יותר המנורה והשמן עומדים במרכזו של חג החנוכה. לאחר החורבן אנו מוצאים את המנורה מעטרת פסיפסים בבתי כנסת רבים, ולהבדיל - כאחד האלמנטים המרכזיים בשער טיטוס ברומא. חז"ל הדגישו, בעקבות הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור", את היותה של המנורה סמל לחוכמת התורה. ובימינו המנורה היא סמלה של מדינת ישראל. וכל אלה רק על קצה המזלג.
אך לכאורה, המנורה היא הכלי אולי ה"גשמי" ביותר במשכן ובמקדש. המשכן היה בנוי מקרשים וגגו היה עשוי עורות. לא היו בו חלונות, כך שהתאורה היחידה בו הייתה זו שבאה מהמנורה. על הבית הראשון נאמר שהיו בו "חלוני שקופים אטומים", כאלו שאינם מאפשרים כניסת אור, ושוב היה צורך במנורה לצורך תאורה (ולכן הוסיף שלמה את עשר המנורות שלו).
ובכל זאת, התורה מדגישה שוב ושוב דווקא במנורה ובהדלקת נרותיה את הצורך לעשות בדיוק כפי שציווה ה'. כך בפרשת "תרומה" בסיכום הפרשיה העוסקת בה: "ורְאה ועשֵה בתבניתם אשר אתה מָראה [קמץ קטן] בהר". כך בפרשתנו בסיום ציווי הדלקת הנרות: "חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל" - והמילה "חוקה" משמשת לציון מצוה שאין לה טעם שכלי-הגיוני. כך בפרשת "בהעלותך": "ויעש כן אהרון, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה' את משה... כאשר ציווה ה' את משה, כן עשה את המנורה".
הרי ברור שכאשר מגיע מבול, בונים ספינההדבר מזכיר מקרה דומה, בו אדם הצטווה לבנות חפץ שלכאורה השימוש בו נראה ברור ומתבקש, אך לא רק שהוא הצטווה על הבנייה - אלא גם ניתנו לו מידות מדויקות. כוונתנו לבניית התיבה בידי נח, כאשר ה' מצווה אותו: "קינים תעשה את התיבה, וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. וזה אשר תעשה אותה: שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה. צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצידה תשים, תחתיים שניים ושלישים [=שלוש קומות] תעשֶהָ".
הקדוש ברוך הוא הרי אומר מיד לאחר מכן לנח שהוא עומד להביא מבול של מים, אשר ישמיד את החיים מעל פני האדמה. לא צריך להיות גאון גדול במיוחד כדי להבין, שהדרך היחידה להינצל היא לבנות ספינה כלשהי. ואפילו אם נח לא היה מגיע לתובנה זו בעצמו - מדוע על ה' לתת לו הוראות בנייה מדויקות? ושמא נאמר שנח היה חדל אישים ונזקק להדרכה מפורטת - מדוע נכתבו כל ההוראות בתורה, כאילו היא מדריך ל"עשה זאת בעצמך"?
אותן שאלות בדיוק עולות לנוכח הפירוט הרב של מעשה המנורה והדלקת הנרות. וכי לא היו משה ובצלאל, שלמה וחירם מבינים לבדם שיש צורך בתאורה במשכן ובמקדש? ונניח שלא היו חושבים על כך - מדוע יש לצוות על כל פרט ופרט במנורה, החל מגובהה דרך משקלה וכלה בפרחיה וכפתוריה? ומדוע פרטים אלו מחייבים לדורות, גם בבית המקדש השני ובבית המקדש השלישי?
השאלה זהה וגם התשובה זהה. הקדוש ברוך הוא רוצה לזכות את בני האדם בכך שיקיימו את מצוותיו ולא יפעלו מתוך התנדבות. זהו חלק מתפיסה בסיסית ביהדות, הבאה לידי ביטוי באמרה ידועה של חז"ל: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". כלומר: עדיף לפעול מתוך כורח מאשר בהתנדבות.
איזה ילד מסדר את החדרזוהי תפיסה המנוגדת לזו המקובלת בחברה המודרנית, המשבחת את המתנדב וזאת גורסת שלא צריך להודות למי שעושה את העבודה עליה הוא מקבל שכר. אלא שיש בה הרבה היגיון והכרה עם הפסיכולוגיה האנושית, כפי שהסביר הרב שמואל קראוטהמר, רב קהילת "ישראל הצעיר" בפתח תקוה.
תארו לעצמכם שני ילדים שחדריהם מבולגנים, אמר הרב קראוטהמר. הראשון מצטווה בידי אמו לסדר את חדרו, בעוד השני נתקף רוח עשייה ומחליט לסדר אותו מבלי שאיש אמר לו לעשות זאת. הראשון יחפש כל תירוץ אפשרי כדי להימנע מחובה זו: הוא רעב, יש לו שיעורים, אין לו כוח, בעוד עשר דקות, מחר, בעוד שבוע. השני, לעומתו, יפעל בהתלהבות רבה ולא ינוח עד שחדרו יוכל לעבור את המסדר של הקפדן שברס"רים. ומדוע? משום שכאשר יש ציווי, היצר הרע עושה את שלו ומנסה להתנגד; התנדבות משמעותה שהיצר הטוב כלל אינו צריך להתמודד מול היצר הרע.
כך בדיוק גם בעולמן של המצוות. התורה, אומרים חז"ל, היא תרופת הנגד ליצר הרע. העובדה שהיא מצווה על האדם לעשות את הטוב ולסור מן הרע, מחייבת אותו למאבק מתמיד נגד תאוותיו ורצונותיו. אם הכל היה מושאר לרצונו הטוב של האדם, הרי שגם אם היה עושה מעצמו את אותם מעשים טובים - הוא לא היה נאבק ביצר הרע. וכאשר לא נאבקים ביצר, בסופו של דבר הוא מנצח.
נח חייב לבנות תיבה כדי להינצל. אבל ה' מצווה אותו על כך, כדי ששכרו יהיה גדול יותר. במשכן ובמקדש חייבים להדליק נרות כדי שתהיה תאורה. אבל ה' מצווה על כך, לא רק בשל המשמעויות הסמליות העמוקות של המנורה ונרותיה, אלא גם כדי שעשייתם תהיה מתוך ציות למצוה.