תמריצים אלו כוללים מס ענק (בפועל) על פליטת פחמן הנכפה על-ידי תקנות תוכנית מכסות וסחר, כמו גם סובסידיות ממשלתיות ענקיות עבור מקורות אנרגיה "מתחדשת" נטולת פחמן. התקווה היא כי מקלות וגזרים ממשלתיים אלו יהפכו את התעשיה מעוררת הרחמים של ה"אנרגיה הירוקה", המייצרת כמות בלתי נחשבת מן האנרגיה הנצרכת בארה"ב, לכדי מקור אנרגיה בר-השגה של שפע, שיוכל להחליף את אנרגיית הדלקים המאובנים השולטת כיום בתעשיה.
ראייה זאת הינה פנטזייה - כזאת המסוגלת להרוס את הכלכלה האמריקנית. המציאות היא כי "אנרגיה ירוקה" היא לכל היותר תוכנית מתוחכמת לעבודות דחק.
קיימת סיבה לכך שפחות מ-2% מן האנרגיה העולמית מסופקת כיום ממקורות "מתחדשים" כגון רוח ושמש - המקורות האמורים להניע את הכלכלה הירוקה החדשה: למרות ביליוני דולרים בסובסידיות ממשלתיות, המממנים עשורים של מחקר, מקורות אלו לא הוכיחו את עצמם כמקורות אנרגיה מעשיים. אכן, ללא מנדט ממשלתי הכופה את השימוש בהם ברוב ארצות המערב, מחירם הגבוה יהפוך אותם לעוד פחות נפוצים.
קחו בחשבון כי נדרשות כ-1,000 טורבינות רוח, התופשות עשרות אלפי דונמים, על-מנת לייצר אנרגיה בדומה לתחנת כוח בינונית המתודלקת בפחם, וגם זאת רק אם הרוח נושבת: השינויים המתחלפים בעוצמות הרוח מייצרות מהומה ברשת החשמלית הדורשת זרימה יציבה של כוח, ומצב זה דורש עודף יקר ומיותר של יכולות גיבוי או "רשת חכמה" שטרם נבנתה או הוכיחה עצמה.
בחנו את ה"הבטחה" של האנרגיה הסולארית. שני פרויקטים הנמצאים בפיתוח יכסו 12.5 מיילים מרובעים (כ-32 אלף דונם) במרכז קליפורניה בתאים סולאריים בתקווה לייצר כ-800 מגוואט (בכמות של תחנה פחמית גדולה אחת). אולם תוצרי הכוח של פרויקט זה יושגו רק כאשר השמש תזרח בבהירות - בסביבות הצהריים בימי שמש; התפוקה בפועל תהיה פחות משליש כמות זאת. מחיר החשמל יהיה גבוה יותר ממחיר השוק, גם עם תמיכת הקיום של הסובסידיות מהממשל הפדרלי שתחזיק את התעשיה הסולרית. המרכיב העיקרי הדוחף את הפרויקט אינו ההבטחה לשפע של כוח אלא המכסה של מדינת קליפורניה הדורשת כי 20% מהחשמל יהיה ממקורות "מתחדשים" עד לשנת 2010.
יותר מ-81 אחוזים מהאנרגיה העולמית מגיעים מדלקי מאובנים, ומחצית מן החשמל של אמריקה מיוצרת על-ידי שריפת פחם. מקורות פחמים מחזיקים אותנו בחיים באופן ברור. אין כל עדות לכך שיש – או שעומדת להיות – חלופה אמיתית לדלק לתחבורה, ויש רק חלופה אחת בייצור חשמל, גרעינית, שגם לה מתנגדים הדוגלים ב"אנרגיה ירוקה".
חזינו כולנו באפקט האדווה בקיץ שעבר כאשר מחירי הדלק עלו אל מעל ל-4$ לגאלון, ומחירי תחבורה גבוהים יותר ייקרו את כל המחירים מטיסות ועד ירקות. אם מדיניות ירוקה תגרום לנסיקה קבועה ואף גדולה בהרבה של מחירים של כל צורות האנרגיה, אילו גלי הלם יעברו בכלכלה שלנו שכבר פגועה באופן קשה?
אנו לא רוצים לגלות זאת.
מבלי להתייחס לתפיסה של כל אחד בנושא ההתחממות הגלובלית – ויש שפע של עדויות מדעיות על-מנת לדחות את הטענה כי פליטת פחמן מעשי ידי אדם מחוללת אסון – העובדה היא כי הפגיעה בתעשיית הדלקים המאובנים תוך הטיית זרם של כספי מיסים לצורות אנרגיה יקרות ובלתי מעשיות לא תייצר "בום" כלכלי, אלא אסון כלכלי.
אנו הנמצאים בארצות המפותחות, לוקחים את האנרגיה ברמה התעשייתית כמובנת מאליה ולעיתים קרובות נכשלים בהערכת חשיבותה הקריטית לחיינו – כמו גם התפקיד ההכרחי שלה באפשרה לנו להתמודד עם בצורת, סופות, שינויי מזג אוויר קיצוניים ואתגרים אקלימיים אחרים מהם עלינו לחשוש, כך אומרים לנו המתריעים החממיסטים.
אם ברצוננו לשקם את הצמיחה הכלכלית ולהפחית את פגיעותינו לאיתני הטבע, מה שאנו זקוקים לו הוא לא "אנרגיה ירוקה" הנכפית עלינו על-ידי הממשלה, אלא אנרגיה אמיתית המסופקת על-ידי השוק החופשי.