השאלה הכבדה המונחת לפתחנו, היא איך בכלל נקלענו למצב שיש דיון ציבורי כל כך סוער בשאלה האם עלינו לשחרר מחבלים למען החזרת גלעד שליט? ויש עוד הטוענים, רחמנא לצלן, שלא לשחרר בכל מחיר. הגיע הזמן שיחדלו כל אלה המהלכים אימים עלינו, כאילו שחרורם יפתח את הדרך בפני חטיפות נוספות, שתהיה זאת פגיעה ביכולת ההרתעה ויחליש את יכולת המיקוח שלנו מול אויבנו.
יש לי חדשות מרעישות לירון דקל ולכל אלה שמפחידים אותנו מלעשות כך: אנחנו היינו הראשונים ליישם את שיטת החטיפות למען החזרת שבויים (ע"ע החייל יצחק ג'יבלי), ומאז עברו הרבה מים בירדן ואנחנו המשכנו לשכלל את שיטות החטיפות, את היכולת לחטוף כל אדם מכל מקום (ע"ע וענונו וקלפי המיקוח עבור רון ארד ועוד רבים אחרים), והיכולת לחטוף מבוקשים ממקום מגוריהם.
ההבדל בינינו לבין שכנינו, כפי שהיטיב לתאר נאצר נשיא מצרים – "לא אכפת לי שימותו 5,000 חיילים מצריים העיקר שימות חייל יהודי אחד" - הוא ביחס לחיי אדם והחשיבות שאנחנו נותנים לכל חייל ואזרח. קדושת החיים הינה אחד הערכים החשובים של העם היהודי לדורותיו, שעבורו אף ניתן לחלל שבת. ערך זה עבר והוטמע בכל הרמות בצה"ל מיום היווסדו ... בעצם עד שהתחלנו לתת לאויבינו לעשות את העבודה בשבילנו (ע"ע החייל מדחאת יוסף בקבר יוסף) והמשכנו בהקרבת חיי חיילים בידיעה ברורה שהם ישלמו בחייהם ורק לא להרגיז את אומות העולם (ע"ע ג'נין).
הערך הזה של חיי אדם הוא לא עוד פרה קדושה שיש לשחוט, במסגרת הפרות הקדושות שאנחנו שוחטים בצורה סיטונאית. חיי אדם וחשיבותם אסור שיהיו מוטלים בספק. גם כשמדובר בחיילים שיוצאים לקרב ויודעים שיש סכנה שלא יחזרו, עליהם לדעת ולהיות בטוחים שאם יפלו בשבי, מדינת ישראל תעשה הכל, אבל הכל, על-מנת לשחרר אותם. אני חושב שכל מי שקם וטוען שאסור לשחרר בכל מחיר ושיש להיזהר מיצירת תקדים לחטיפות, צריך להסתכל בעיניים של תמי ארד ולהבין שהכל היה יכול להיות שונה עבורה אם בזמן החטיפה, כשהמחיר היה יחסית נמוך, היו צריכים לקבל החלטה ולא קיבלו אותה. אז, כמו היום, היה מדובר בכישלון של מנהיגות, ואל תספרו לנו על שיקולים ביטחוניים. זה ממשיך עם כישלונה של המנהיגות במקרה של אלדד, אודי ועכשיו גם במקרה של גלעד שליט.
לאלו ממנהיגינו ולאותם עיתונאים שעדין חיים בעולם של מבצע אנטבה אני מציע להתעורר, רצוי מוקדם ככל האפשר, ולהבין שכל מקרה דורש התייחסות שונה. החטיפה של גלעד שליט לעיר-מדינת עזה, בידי אנשים שלא אכפת להם למות יחד איתו (ע"ע נחשון וקסמן), שלא אכפת להם שכול תושבי עזה יסבלו במשך שבועות רבים את התקפות צה"ל - אנשים כאלה, אם אפשר לקרוא להם אנשים או בני אדם, חיים בעולם שבו אין להם מה להפסיד. כיוון שכך, היה עדיף, וכך גם הצעתי במיילים שנשלחו גם לאביגדור ליברמן, לשחרר כמות כפולה ממה שהם דורשים, בתמורה לשחרור מהיר תוך כדי לחימה במסגרת חילופי שבויים, ללא כל הסכם או דרישות נוספות. אני בטוח שמשפחות העצורים היו נעמדות מול מחבלי/מנהיגי החמאס, לסכן את חייהם על-מנת להכריח אותם לשחרר את גלעד שליט על-מנת לקבל את האסירים.
לצערנו ישנן דוגמאות רבות שהדמיון ביניהן ניכר בתוצאות הטראגיות שלהן; תוצאות של החלטות שגויות. אני תקווה שמקרה גלעד שליט יהיה עם סוף טוב, בלי קשר למי יחתום על ההסכם.
