סיפור מפורסם מאוד הוא על ג'ורג' ברנרד שאו, ששאל ליידי מכובדת האם הייתה מוכנה לשכב איתו תמורת 100 ליש"ט, ונענה בחיוב. "ותמורת 5 ליש"ט?" המשיך שאו. התשובה הנזעמת היתה: "מה אתה חושב שאני?!" ושאו השנון השיב: "מה את אנחנו יודעים, נשאר רק לקבוע את המחיר".
בטיפולה בפרשת גלעד שליט, הוכיחה ממשלת אולמרט שברור לכל מה היא:
רופסת, עלובה וחסרת אחריות. כעת רק נשאר לחמאס לקבוע את המחיר - שאותו נשלם כולנו, חיילים ואזרחים כאחד. במקום לשמור על האינטרסים הלאומיים, מעדיפה הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה את הרייטינג ואת הפופולריות הרגעית. היא בוחרת בשליט ותאבד את השליטה. מה שעשוי להיות ההחלטה האחרונה של ממשלת אולמרט, ייזכר לדראון עולם.
המוסר היהודי "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותם, ואין לך מצווה רבה כמו פדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים ובכלל הערומים ועומד בסכנת נפשות". כך כותב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פרק ח'), הממשיך ומצטט פסוקים המוכיחים את דבריו, ולמען יתר הדגשה הוא כופל - דבר נדיר מאוד בכתביו - ומסיים: "ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים".
אלא ששתי הלכות לאחר מכן, מוסיף הרמב"ם סייג חשוב מאוד: "אין פודין את השבויים ביתר על דמיהם מפני תיקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפים אחריהם לשבותם". ההיגיון ברור ופשוט ביותר: אם דמי הפדיון יהיו מופרזים, הדבר יהווה תמריץ לנטילת שבויים נוספים וחוזר חלילה.
מפרשי הרמב"ם אינם מסבירים מהו הגדר של "יתר על דמיהם", שכן הדבר משתנה ממקום למקום, מזמן לזמן ואפילו משבוי לשבוי. מקור דבריו הוא במשנה במסכת גיטין (דף מ"ה), ומסקנת הגמרא והמפרשים שם היא, שאפילו אם בני משפחתו של השבוי מבקשים לשלם את המחיר המופקע - אין מניחים להם, מאותה סיבה.
ההיסטוריה היהודית מלאה בדוגמאות לקיומה של הלכה זו. הידועה שבהן היא מקרהו של ר' מאיר, מהר"ם מרוטנבורג, מגדולי התורה באשכנז של המאה ה-13, אשר נאסר בשנת 1286 וישב בכלא עד פטירתו שבע שנים מאוחר יותר. המהר"ם אסר מפורשות על בני קהילתו לפדותו, כדי שלא ליצור תקדים מסוכן.
אלו הן קביעות חשובות מאוד, במיוחד לנוכח הקדושה העצומה שמייחסת היהדות לחיי אדם. כידוע, פיקוח נפש דוחה את התורה כולה (למעט שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה). על ספק-ספקו של פיקוח נפש מחללים שבת ויום כיפור.
אך דווקא חשיבות זו של חיי האדם, היא המובילה את ההלכה לקבוע שאסור לתת תמריץ לחוטפים למיניהם. קל וחומר, כאשר מה שמבקשים החוטפים - כמו במקרה של גלעד שליט - הוא לשחרר רוצחים, אשר קיימת סכנה ברורה ומיידית שיחזרו לדרך הרצח.
