|
בעייתיות מטרידה בהבנת העולם הערבי והזירה הפלשתינית
|
|
|
התוצאות הקלושות של מבצע "עופרת יצוקה" מעלות הרהורים נוגים גם בהתייחס למידת הבנתנו את העולם הערבי ואת הזירה הפלשתינית. עניין זה משתקף גם מהציפיות המופרזות שטופחו בצידנו באשר להשפעת המבצע האווירי המאסיבי על מערכת היחסים שבין הציבור הפלשתיני ברצועת עזה לבין משטר החמאס. אין בהכרח צורך להידרש למצרף ההצהרות על גבול ההתלהמות של קברניטים ישראלים שתיארו את "ההלם והחרדה" שיחוללו מראות ההרס בערי הרצועה. אולם בכך לא סגי, שכן הנחת העבודה הישראלית הייתה כי תושבי הרצועה יפנו זעמם כלפי החמאס, אשר הביא את סאת הסבל וההרס על בני חסותו. בפועל, במקום היווצרות טריז, הולכת ונבנית חזית של אמון הדדי בין הציבור לבין המשטר. ביסוס למגמה זו היה ניתן לשאוב מתוצאותיו של סקר עדכני (9.3.09) המעיד על תמיכה גוברת בחמאס ועלייה בפופולריות של הארגון בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". במשתמע התחוור כי הפעלת לחץ צבאי על האוכלוסיה הפלשתינית הייתה בבחינת "יצא שכרנו בהפסדנו", ומלבד זאת נאלצנו לשלם מחיר תדמיתי קשה שאת סופו מי ישורנו.
|
|
גם כאשר עושים מתבקשת גישה מושכלת יותר
|
|
|
מדיניות ההסברה הישראלית התחוורה במידה רבה כתלושה מ"סביבת העבודה" המובהקת שלה. במישור זה נדמה כי נפלנו קורבן ליצר היוהרה שלנו, שפגע בנו כבומרנג. ריבוי השימוש במימרה העממית "בעל הבית השתגע" היה בגדר טעות משוועת, שכן העולם התקשה לעכל את מחזות ההרס ואת תצלומי התקריב של הנפגעים האזרחיים. במשתמע, היה כאן מחדל כפול, גם בעצם ניהול מערכה מן האוויר כלפי מרכזים רוויי אוכלוסין וגם השתבחות במסר "בונה הרתעה" הנובע ממתווה מבצעי נטול רסן! חרף הצידוק המלא לייזום תקיפות ממוקדות על בסיס מידע מודיעיני לתכלית, במחשבה לאחור נראה כי הרס שיטתי של מרכזי השלטון היה בבחינת ברכה לבטלה, מה גם ש"השחיר" את פניה של ישראל בעיני דעת הקהל הבינ"ל. דין דומה חל על רציונל החשיבה בצידנו כי היקף הנפגעים אצל היריב אמור לשרת את מימד ההרתעה, ובמקביל לטפח את המורל הישראלי. הנסיבות הנוכחיות בשטח עצמו ובהינתן ממשלה חדשה בישראל, מעצימות את סף הסבירות למהלך צבאי נוסף, כזה שראוי לו התואר "מכונן", שתוצאותיו יצדיקו את עצם ההחלטה לבצעו. טרם פורענות יהא זה מתבקש לוודא עבודת מטה ומיחשוב יסודיים ומעמיקים בשלבי התכנון וגיבוש הרעיון המבצעי, שכן בנפשנו הדבר. מציאת פתרון הכרחי לאיום החמאסי הנשקף למדינת ישראל מרצועת עזה אינה משנית בחשיבותה לכל אתגר אחר ובכלל זה איום הגרעין מאירן. תבוסה במבחן הכוח מול החמאס טומנת בחובה מסר של רפיון כלפי המרחב המזרח תיכוני, וזורעת סממני ייאוש באשר לתוחלתו של העם היהודי במולדתו.
|
|
האם נפלנו קורבן להונאה מערכתית של חמאס?
|
|
|
שאלת מפתח ראויה בהקשר זה היא האם הפעיל החמאס תוכנית הונאה כלפי קהילת המודיעין הישראלית בדגש למימד ההיערכות הצבאית של כוחותיו. חשיבות התהייה במימד זה מקרינה באורח ישיר על מגוון סוגיות מבצעיות, ובכלל זה הקצאת כוחות ומשימות וחלוקה גזרתית של מרחבי פעילות. עם כל הזהירות הנדרשת, אין לפסול את ההיתכנות לכך, שכן תמונת המודיעין שהשתקפה גם מתדרוכים צה"ליים טרם המבצע ואף בשלביו הראשונים, הצביעה על מערך כוחות פרה-צבאי של חמאס, המבוסס על מסגרות חטיבתיות הפרוסות לפי מפתח גיאוגראפי ברצועת עזה. ניכר כי תיאור זה טמן בחובו סוג של דמוניזציה של איום החמאס, אשר השכיל לכונן סוג של מסגרת בעלת צביון של צבא לכל דבר ועניין כחלק בלתי נפרד של בניית תשתית מדינתית חמאסית ברצועת עזה; ובמשתמע, הזרוע הצבאית של החמאס שוב אינה "אוסף של כנופיות". תוכנית מבצעית דוגמטית המתווה דרכי פעולה מובהקות מול איום על-פי מתאר חזוי - מערך צבאי גזרתי, עלולה להיות בלתי רלוונטית כאשר האיום בפועל מתחוור כשונה במהותו – פעילות גרילה מסורתית המבוססת על "התגנבות יחידם" וניסיונות ל"זנב" בכוחות הפועלים בשטח. בהקשר זה צוטטו גורמי חמאס שונים בכלי תקשורת ערביים כטוענים כי לוחמיהם השכילו שלא לפעול על-פי ציפיות הצד הישראלי, ובמשתמע, לא יצאו לקראת כוחות צה"ל והעדיפו להיטמע בתוככי המרחבים האורבאניים צפופי האוכלוסיה. ההיתכנות להיקלטות מסר הונאתי, כלומר "הפלה בפח" של מערך האיסוף וההערכה המודיעיניים, היא בבחינת כשל חריף ומחדל מטריד, על כל המשתמע מכך. ברי כי הדרגים המקצועיים יידרשו לבחון תסריט זה במגמה לשלול את איתנותו.
|
|
החמצת ההזדמנות לשיקום ההרתעה
|
|
|
דומה כי לא נותר בקרבנו איש המאמין במלוא הכנות כי מדינת ישראל אכן השיגה הרתעה נגד החמאס, קל וחומר נגד חיזבאללה ומדינות ערב השכנות. בהקשר זה נאמר כבר לא אחת כי הרתעה נשפטת מנקודת המבט של נשוא ההרתעה, ובוודאי שלא דרך כוונת הירי וצג המחשב של מטוסי הקרב המטילים את החימוש הכבד על עמדות היריב. מבחן התוצאה משקף דווקא תמונה הפוכה, שעיקרה, המחשה כי מאזן האימה בזירת רצועת עזה נותר כשהיה כאשר בפועל החמאס ממשיך להחזיק כלפי ישראל קלפי מיקוח סמי-אסטרטגיים הדוחקים אותה לפינה, ומעל הכל, סוגיית החייל גלעד שליט כובלת את מרחב התמרון של ישראל באופן בלתי נסבל כמעט.
|
|
הישגי צה"ל מתמקדים במימד הטקטי-אופרטיבי
|
|
|
בעוד צה"ל משתבח בתוצאות התכליתיות של תקיפות האוויר והנעת כוחות זרוע היבשה "לפי הספר", היכולת להישמר מפני מלכודות פתאים והצלחת הכוחות בפגיעה במחבלי החמאס בכל היתקלות, מוצא עצמו ממשל החמאס בעמדת פתיחה חדשה כשמניותיו צברו תשואה נאה. רוצה לומר, סיום המערכה בעזה באורח חד-צדדי על-ידי ישראל, יצר נתונים העולים בקנה אחד עם מטרות המלחמה של החמאס, ובראשן - שימור הכוח הצבאי, קיום יכול הברחה ותספוק של הזרוע הצבאית, צבירת אמפתיה בעולם הערבי ובזירה הבינ"ל וניצול מושכל של "פשעי המלחמה" המיוחסים לישראל.
|
|
מחדל הל"פ וההסברה בערבית מכה שוב ושוב
|
|
|
סוגייה אחרונה זו היא תוצר לוואי בעייתי (שהוגדר פעמים רבות על-ידי כותב שורות אלה כמחדל קשה) של רפיון המערכות האמונות על תחום הלוחמה הפסיכולוגית, ובראש ובראשונה של הזנחה מתמשכת של מימד ההסברה בשפה הערבית. כלום ניתן לצפות שהאוכלוסיה הפלשתינית "תרקוד לצלילי החליל הישראלי" אם לא נסייע לצריבה תודעתית בהקשר זה? לא ברור איפוא על מה התבססה ההערכה הישראלית במישור זה, בפרט כאשר הספקטרום התקשורתי מופקר לחלוטין לחסדיה של רשת "אלג'זירה"? למותר לציין כי תיקון עיוות יסודי זה נתון כל כולו בידינו ונדרשת עשייה ללא דיחוי לצורך היערכות אחרת לקראת סבב עימות נוסף באזורנו.
|
|
מימד התקשורת במלחמות א-סימטריות בעוכרינו
|
|
|
מעבר לכך, צבאות מערביים הפנימו זה מכבר את העובדה כי מלחמות א-סימטריות בעידן המודרני מושפעות מתשומות תקשורתיות אף יותר מאשר ממהלכים צבאיים בשדה הקרב, כאשר התחמושת ה"אסטרטגית" המנוצלת בהקשר זה על-ידי הצד החלש במשוואת הכוחות היא צילומי טלוויזיה של הנפגעים האזרחיים. משום מה נהנתה רשת "אלג'זירה" מחופש תמרון ברצועת עזה לכל אורכו של מבצע "עופרת יצוקה" וספק אם נעשה מצידנו מאמץ של ממש לחסום את שידוריה בכוח או במוח. אין כמעט ספק כי רשת זו גוייסה כדי לשמש זרוע אסטרטגית מבצעת של החמאס ובמבחן התוצאה ניכר כי הצליחה במשימה בגדול, וכבר נאמר בהקשר זה כמעט הכל.
|
|
משקלו היחסי העודף של הדרג הביטחוני-מודיעיני
|
|
|
הצגת הדברים כפי שהם היא כמו בהכרח בבחינת מכה לתודעה, ומכאן, שומה שתעלה תהיות באשר לתהליכי החשיבה האסטרטגית בצד הישראלי, וחזקה שתעורר דאגה בכל הקשור למידת האחיזה של הערכות המודיעין טרם המבצע. הללו מהוות בדרך כלל מעין "אורים ותומים", סוג של "עמוד האש" בפני הדרג המדיני בבואו לקבל החלטות ולאשר תוכניות מבצעיות. הפער בין הרצוי לבין המצוי הוא תהומי למדי, על אף העובדה שיש עדיין בקרבנו מי שמעדיפים להיאחז בשרידיה של מציאות וירטואלית תלושה ולטעון כי הישגי מבצע "עופרת יצוקה" נותנים אותותיהם בשטח ומשדרים עוצמה למרחקים. לקחי המבצע מן הפן הצבאי נחקרו ונלמדו זה מכבר והעטירו לא מעט סופרלטיבים וטפיחות על שכמו של הרמטכ"ל, אולם מן הבחינה המקצועית, התבקשה, מטבע הדברים, מידה רבה יותר של תאימות בין המטרות שהוגדרו לכוחות צה"ל לבין התוצאות המהותיות של הפעולה מנקודת המבט המדינית-אסטרטגית, וכאמור, ניכר למרבה הצער כי בסוגייה זו המציאות טופחת על פנינו. נראה אם כך כי נדבך מרכזי למדי בתווך הצבאי-מדיני השתבש, ייתכן שכבר בשלב התכנון של המבצע. במילים אחרות, אפשר שהתוכנית המבצעית, בדגש לשלב הקרקעי שלה, נשענה על הנחות עבודה קלושות, ומכאן שהשגת המטרות שהוצבו על-ידי הדרג המדיני הייתה בלתי ריאלית כמעט.
|
|
