לרדוף את קצב היום זה "טרנד". וממני קצב משיג את הרדיפה הזאת לפחות במאמץ ראוי ו"ביושר". אני נהנה לרדוף אותו מכמה סיבות ונסיבות, אך כולן מתמצות לרכז של רדיפה, סמיך דביק ונקמני: "האיש העלוב הזה התנשא ומתנשא עלי במצח נחושה"!
אני מחשיב את עצמי לטיפוס די סובלני: אני לא שונא ולא רודף הומואים, למרות שאין לי סיבה מיוחדת לאהוד אותם. אני גזען במידה סבירה, נראה לי ש"המעט" שינקתי בילדותי נותר במיעוטו, ולא טיפחתי לעצמי גזענות יתרה. לרוב הדעות הקדומות שהשתרשו בנפשי, לגבי עדות ותרבויות, היה בעבר, בסיס סטטיסטי "מוצק". אבל זה לא מונע ממני להקשיב, להבין, ואפילו להצדיק אמירות, דעות וגישות של אחרים.
ממרום גילי המתקדם, אני יכול להסיק בסיפוק מה, שמה שחזיתי לגבי "כור ההיתוך" המקומי, די התממש.
הדור השני והדור השלישי, ילידי המקום, הרבה יותר קרובים אלי מהדור הראשון, "דור המדבר". וכשאני מוסיף לכך את צאצאי התערובת לסוגיהם, הרי שהסטריאוטיפים שבניתי נעשים לאמורפיים לחלוטין. אפילו הערבים של ימינו רחוקים מרחק עצום מערביי שנות החמישים של המאה הקודמת וזה מעודד מאוד.
אז מדוע דווקא משה קצב מעורר לחיים תוססים את יצר הרדיפה החייתי, שדעך ונדחק בי מזה עידנים? הנה אני חוכך ומחטט בנבכי נפשי, להבין את פשר התופעה הבלתי נשלטת הזאת: משה קצב הוא עדיין מה שאני מכנה "דור המדבר", שחטאיו הלא-מכופרים, נעוצים בתשוקה העזה לאמץ לעצמו גינונים שרווחו בקרב "אצולת הצברים" מבלי יכולת להבין ולרדת לדקויותיהם, התוצאות בהכרח, מלאכותיות ובלתי מתקבלות.
איזה גבר כוחני לא מתפתה לרומנים ולזיונים מהצד? והרי לא חסרות הזדמנויות? אז למה משה קצב לא מצליח לעשות את מה "שלחבר'ה האחרים בה בקלות"?
ראשית, בעוד שאצל "החבר'ה" מדובר בסטוץ נטו, אצל קצב מדובר כנראה "באידאולוגיה" מהיותו מזרחי נטול "כישורים", בלתי שייך תרבותית, מפתח קצב אובססיה לנשים יפות ואשכנזיות, לנשות "החברה", (בסגול). לכאלה שלא היו מזכות אותו במבט שני, אילו לא היה "מאותרג" עדתית ופוליטית.
שנית, בעוד "שהחבר'ה" הם בעלי תחכום מינימלי קליל ונדרש, ליצירה טבעית של קשר "רומנטי", משה קצב "הפרסי" והמסורתי, שבא ממקום אחר לחלוטין, נטול כישורים לחלוטין, נזקק למתווכים "בחיזוריו", ומעבר לאקט ולסיפוק הרגעי עצמו, אינו מבין, אינו כשיר ואינו מחשיב את כל הגינונים "הרומנטיים" שמסביב ואינו מסוגל לקיים לפחות מערכת יחסים מלאכותית עם "קורבנותיו".
התוצאה הבלתי נמנעת: נשים חילוניות, יפות, מוכשרות ואמביציוזיות, נאלצות לעבור תהליך הטרדה כפוי מצד אדם שהן בעצם בזות לו אך תלויות בו לקידומן. אינן מסוגלות לפתח עימו קשר רומנטי מינימלי, וחשות סלידה מעצם הסיטואציה, וכשנמאס לקצב הוא נפטר מהן באופן החזירי המשפיל ביותר, ומותיר אותן מנוצלות, כואבות, פגועות ומושפלות.
כאחד שהתחנך על תרבות הרומנטיקה, די בזה כדי שארדוף את קצב עד חורמה!
"מזנות צמרת לזנות הרחוב" אוסיף לכך את היותו של קצב תוצר קלאסי של מרכז הליכוד הידוע לשמצה, שהפך את הפוליטיקה "מזנות צמרת" "לזנות הרחוב" הרי האיש הזה הוא התגלמות למונח "עבד כי ימלוך" שיש לרדוף עד חורמה!
איך קורה שאיש עם עבר ורקע כזה, מעיז ומעמיד עצמו לתפקיד נשיא המדינה השסועה הזאת? וגובר בהתמודדות על לא פחות ולא יותר אדם כמו שמעון פרס! ונכנס לכהן בהיכלם של ויצמן, בן צבי, שז"ר, קציר, הרצוג, נבון?... וממשיך במנהגו הפסול בין כותלי ההיכל הסמלי הזה. האם זה כשלעצמו לא מצדיק רדיפה?!
וכשמתפוצצת הפרשה המגונה הזאת, כשהוא משרת בתוך כותלי ההיכל הזה, אם היה לו כבוד מינימלי לתפקיד הרם ולנו האזרחים, היה צריך לפרוש מעצמו! אבל התרבות הפוליטית ממנה הוא יונק ועליה גדל היא זרה ופגומה! אבל הרי ידוע לכל, ש"כבוד ומשחקי כבוד" זה נחלתם של "פולנים וערבים"... אצל כל האחרים הכוח הוא גם הכבוד!...
ביזיון למדינה רגע לפני שזה מתפרסם הוא רץ ליועץ המשפטי מתלונן על סחיטה, שגם אם הייתה, לא הייתה הזויה. הוא מצפה להפעיל את נציג החוק כמריונטה שלו, כשהוא מפגין אטימות הנובעת משיכרון הכוח שניתן לו לרגע, שהופקד בידו. היועץ המשפטי, שנראה ונשמע אפור להחריד, אך אינו שוטה גמור, מזהה די מהר את התרגיל השקוף הזה, וכשמתחילות להיחשף ולהצטבר העדויות סביב ההתנהלות המוסרית של הנשיא בעבר ובהווה, מגלה היועץ נחרצות ראויה לתפקידו, והגם שקצב מגייס לעזרתו את טובי הפרקליטים והיח"צנים, הספינים התקשורתיים המיוצרים מהצד של קצב, לא יוצרים את האפקט המתוכנן, היועץ לא נבהל ולא ממהר לסגור את התיק.
לקראת ההעמדה לדין הבלתי נמנעת, מגייס הנשיא המבוזה את הפרקליט המתחסד ומגלגל העיניים הגדול ביותר וזה "בתרגיל מבריק" מתמרן את היועץ לעסקת טיעון בעייתית, שממנה נסוג קצב ברגע האחרון. שוב בניסיון שאינו צולח לתמרן את היועץ למצב, שלאחר שאולץ להגן על העסקה המפוקפקת יאלץ גם לסגור את התיק.
הדרך הפתלתלה והמניפולטיבית בה נוקט נשיא המדינה לשעבר, בלי מעצור ובושה, אל מול מערכת התביעה, די בה כדי שאקום וארדוף אותו בזעם וזאת אני עושה בחפץ לב. בעיניי, לא הכל מותר לאזרח כדי להגן על עצמו, ובמיוחד לא למי שנבחר לנשיא המדינה - מי שאמור להוות נציג וסמל מוסרי, שלי ושל המדינה הזאת.
טיעון רדוד ושדוד ההופעה האחרונה של קצב בפני התקשורת מהווה שיא של ציניות שקופה, בתמרון אמצעי התקשורת ומערכת החוק לצרכיו. על-ידי יצירת הדיון הרעשני סביבו, בתקשורת וברחוב, מתכנן קצב בערמומיות נכלולית, לייצר בהדרגה ובעקביות את בסיס הטיעון המרכזי שיטען בבית המשפט, שבמצב שנוצר אין כבר כל סיכוי שיזכה למשפט צדק. שכן הוא כבר הואשם, הורשע, נתלה ונסקל בכיכר העיר.
אני רואה בעיני רוחי את עורך דינו המיוחצ"ן מתחסד שוב ומגלגל את עיניו למרום, וזועק באוזני כל, שלמרשו מגיע משפט צדק, ושזהו המקרה הקלאסי שבו לנשפט אין כל סיכוי לקבלו...
להרשיע או לזכות אכן טיעון של ממש, שגם המאמר הזה לצערי, מספק עוד נדבך לביסוסו, ולכן המשפט הזה הגם שכנראה יתקיים, לא יביא בסופו של דבר להרשעתו של קצב, ולו רק משום קבלתו של הטיעון הזה, על-ידי בית המשפט, מחוסר כל ברירה אחרת... הנה לכם סיבה מספקת, שיש לי לרדוף את משה קצב עד חורמה.
ומה באשר לעדויות ולעובדות המשפטיות, עניין שהפך שולי לכאורה, כל שנותר לי לייחל לו - זה שבית המשפט יאות לקיים את המשפט הזה כהלכתו, ושנוכל לפחות להאזין "ולהתבשם" בעדויות ובגרסאות השונות כדי שלפחות ציבורית נוכל להתנאות מהתגליות והתיאורים, וכדי לשמש קהל של מושבעים לרגע, וכל אחד מאתנו ירשיע או יזכה על-פי ערכיו ותרבותו. אחרי כל המערכה הזאת, שלפחות את ההנאה הזאת לא ייטלו מעמנו. הרי זה יהיה מעניין יותר מכל תוכנית ריאליטי, וזה יאפשר לי להמשיך ברדיפה הנפלאה הזאת.
אגב, בקהל המאזינים, שהטריח את עצמו "למסיבת העיתונאים" של קצב, ישב גם עו"ד יורם שפטל, אותו האחד שהצליח לחלץ את איוואן דמיאניוק משיני הרשעה בטוחה. האם שפטל דנן, לא עומד להצטרף ללהקת עו"ד הממהרים להגן על קצב הנרדף?... וגם לגזור לעצמו עוד קופון של פרסום ושכ"ט ראויים?...
