|
אכן, אות אזהרה מפני קלות-הדעת בגישת מיטשל, שמנסה כמו הרבה קוסמים לרבע מעגלים, וליישר כדורים. הקתולים באלסטר קוראים עד היום ליישובים במחוזותיהם בשמם הגיילי ולא בשמם הבריטי, והם מתעקשים על ייחודם האתני והדתי - למרות שבריטניה ואיירה חברות בקהילה האירופית, ושתיהן נאבקות יחד מול הגלובליזציה ומול האירופיזציה של האיחוד האירופי. וכפי שבבלגיה החבקים הלאומיים מתפרקים למרות שהפלמים והוואלונים אינם מתכוונים לעזור את מסגרת האיחוד האירופי - כך לא יהיה שקט באירלנד, כל עוד לא ייושב הסכסוך העמוק בין שתי הקהילות - גם אם יקבל עוד מישהו פרס נובל לשלום על "פתרון" הבעיה. רשימת חתני פרס נובל לשלום מלאה בכל מיני שטויות, שיזמו אנשים טובים ונוכלים בכל רחבי העולם, אך לא הביאו שלום כלל. כזכור, יש לנו ניסיון די ממושך עם פרסי נובל, שניתנו על פתרונות, שאינם שווים פרוטה. אצלנו, הפתרונות המטופשים הללו רק מעצימים את מחיר הדמים, שאנחנו נאלצים לשלם על הזיות הזוכים.
|
|
סנטיאנה המפורסם אמר, שמי שאינו לומד מן ההיסטוריה נדון לשנות עליה. הבעיה האירית ותיקה ביותר, והחלה באמצע ימי הביניים. יש הקוראים לה, מלחמת אלף השנה - למרות שלא תמיד נשפך דם בין אירים לאנגלים. הסכסוך עבר לממדים עקובים-מדם לפני כמאתיים שנה. מאז מודגש הכיבוש של אירלנד הקתולית בידי האנגלים הפרוטסטנטיים. הרבה מאוד דם רע וסתם דם נשפכו באירלנד בין הכובשים לבין הנכבשים. האנגלים הפליאו להתעלל בתושבי אירלנד, שסבלו מניצול, מקיפוח ומאפליה, עד התמרדו במהלך מלחמת העולם הראשונה (תוך ניסיון לקבל עזרה גרמנית למאבקם). הבריטים דיכאו את המרד בדם, באש ובהרס שזרעו בערי אירלנד. אחרי המלחמה נאלצו הבריטים לתת עצמאות לאירים. כמו בארץ-ישראל, הם ניסו לנשל את בעלי הזכות על-ידי ייבוא של מהגרים פרוטסטנטיים, שאיכלסו את צפון אירלנד (אלסטר). כיוון שכך, הם קרעו את אלסטר מעל הרפובליקה של איירה, והיא נשארה חלק מהכתר הבריטי. בסיכומו של דבר, IRA הסכים להניח את נשקו, ולקבל עצמאות. המורדים ראו בחבריהם, מנהיגי איירה שחתמו על ההסכם עם הבריטים, כבוגדים, וניסו לחסלם. הם הצליחו להרוג את המפקד הצבאי של IRA (מייקל קולינס. ניל ג'ורדן עשה בשנת 1996 סרט מדהים על אישיותו), ותו לאו.
|
|
אחרי כארבעים וחמש שנה, בסוף שנות השישים, התחדשו המהומות באלסטר, עקב מדיניות שגויה של הבריטים. למרות שהם שוחרי זכויות האזרח לפלשתינים ולכל טרוריסט אפשרי (אם אינו פוגע באינטרסים בריטיים), ביצעו הבריטים באלסטר מעשי זוועה - כולל ירי חופשי לתוך אוכלוסיה אזרחית. בסופו של דבר, הפרובוס הצליחו לכופף את צבא בריטניה, אך לא הצליחו לנצח. לבסוף הסכימו, כאמור, מנהיגיהם להסכם יום השישי הטוב. בכך לא נסגר מעגל הדמים. המכבש ארצות-הברית, איירה ובריטניה לחץ על האירים הקתוליים באלסטר, אך לא ביטל את סיבת המרד. כתוצאה מהלחץ - שילוב של כלכלה ושל פסיכולוגיה די פשוטה - הצליחו לפרק את רוב מוקדי ההתנגדות. האם השלום בין קתולים לפרוטסטנטים באלסטר הנו דבר קבוע. לדעתי, מיטשל בדרכו המוזרה, ניסה להתחמק מהשאלות ההיסטוריות, שעומדות בבסיס העימות. מבלי לפותרן - והן שאלות אתניות ודתיות עמוקות - עובר הטרור להיות כבוש, ויחכה לרגע של משבר, כדי להתפרץ שוב. לדעתי, המשבר הכלכלי, שתקף באלימות רבה ביותר את הרפובליקה של איירה, ואותותיו משפיעות לכל עבר, הקפיץ את הטרור. היו מעשי טרור בעשר השנים מאז שנחתם הסכם יום השישי הטוב, אלא שכעת איירה וארצות-הברית אינן מסוגלות לרפד את השלום בהישגים כלכליים; וכתוצאה מכך, חוזר הטרור הקתולי לכותרות החדשות.
|
|
