אילו לא הייתה מתחלפת עכשיו ממשלה, ודאי הייתי מתקשה להיות רגוע. עם כל ניסיונותיה של יולי תמיר, בסופו של דבר, תיעשה קבורת חמור למורשתה. עם סוף כהונתה של השרה, תמיר, משאירה לנו דוח פוסט-ציוני שמייצג את רוב פועלה בתחום החינוך כשרה. השרה לא ביצעה שום שינוי חיובי מלבד שינוי האווירה אל מול המורים שתיעבו את לימור לבנת. רוב פועלה התמקד בהתנהלות שוטפת, כיבוי שריפות וקידום יוזמות התואמות את האידיאולוגיה הפוסט-ציונית בה היא דוגלת.
הגברת תמיר משאירה לנו את מורשתה הכתובה בצורת דוח בעניין "גיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חיים משותפים בין יהודים וערבים" או בשם היותר מוכר, דוח סלומון-עיסאוי. הדוח חושף לנו את פניני אהבתה של שרת החינוך והקו המאייש שהיא מובילה כנגד מדינת ישראל הציונית. הדוח נודע בכמה נקודות חשובות המקשות על יחסי שלום תקינים בין יהודים וערבים במדינת ישראל, אך הוא עטוף כולו בסעיפים שכאלו אשר יוצרים את כל הבעיה ומייצגים שאיפה לחיסול מדינת ישראל בדמותה המקורית.
דבר אשר חוזר על עצמו בסעיפים שונים פעם אחר פעם בדוח הוא עניין ההכרה ומתן הלגיטימציה לנרטיב הערבי, האנטי-ציוני. הדבר משתקף כסעיף גם בחזון הוועדה. להלן הכוונה המובהרת ביותר בדוח בעניין זה:
"המטרה ארוכת הטווח של החינוך היא לשנות את התפיסה, ללמוד לקבל את הנרטיב הקולקטיבי של האחר ואת האמונות הקשורות בנרטיב זה" להלן מתוך חזון הוועדה:
"הכרה בנרטיב הקולקטיבי של הצד השני במובן של מתן כבוד ולגיטימציה לנרטיב זה, ולאו דווקא של הסכמה עימו" הדוח גם מגדיר את כוונתו באומרו "הנרטיב הקולקטיבי" של הצד הערבי בסקירה ההיסטורית:
"אירועים שקשורים להקמת מדינת ישראל הנחשבים על-ידי הרוב היהודי כתקומה לאומית, נתפסים על-ידי המיעוט הערבי כאסון לאומי" ואני, הציוני הקטן והפרימיטיבי, לא מבין כיצד אוכל לחיות תחת חרב הלגיטימציה לנרטיב הערבי. איך אוכל להכיר בנרטיב שאומר שהתקומה שלי, הצלתי מכיליון, ובפועל, זכותי לחיות, אלו למעשה אסון? אם אני מכיר בנרטיב שאומר שתקומתי היא אסון אזי איני מכיר בזכותי להתקיים כאן (אם בכלל). בכל זאת, אני רק ציוני פרימיטיבי שלא מבין דבר, אנא הביאו את הפסיכולוג שיסביר לי כיצד אוכל לחיות בשלום עם חינוך שכזה במדינת ישראל, זאת שנועדה להיות מדינה יהודית, ביטוי לתקומה לאומית לעם ישראל בארצו.
מה שהדוח מנסה לעשות למעשה, הוא ריקון התוכן היהודי והציוני ממדינת ישראל והפיכתה לדבר אחר. מדינה בעלת מצפון המקבלת את הנרטיב הערבי המדובר, משולה היא לאדם אשר חיסל את נפשו ונשאר רק עם גופו העתיד לשמש ככלי לדבר אחר לחלוטין. דבר שאי-אפשר להגדירו בשום צורה כדמות המקורית אשר יוצגה באותו הגוף.
עוד מומלץ בדוח:
"משרד החינוך יעודד הקמתם של בתי ספר משותפים לערבים וליהודים לבוחרים בכך" ואני, שוב, ציוני קטן ופרימיטיבי, בעל חזון מוזר מן העבר - מנסה להבין איך תיתכן שאיפה שכזאת מצד ראשי מערכת החינוך של מדינת ישראל. הרי ברור לכל שבתי ספר משותפים שכאלו לא יכללו תכנים יהודיים ותכני מורשת, ברמה אותה אנשים מוזרים שכמותי היו רוצים לראות. כלל לא הוגן לדרוש מערבי או מבן לאום אחר, ללמוד עימי את התכנים הללו. התוצאה הרי תהיה איבוד חלק משמעותי ואקוטי בזהות היהודית, זאת שאמורה להינטע בכל יהודי במערכת החינוך של מדינת ישראל. מדינת ישראל לא יכולה לאמץ מדיניות של עידוד בתי ספר שכאלה כל עוד זה המחיר.
עוד אומר הדוח בהמלצותיו:
"החינוך לחיים משותפים יעוגן במערכת החינוך הפורמאלית במקומות הרלוונטיים במקצועות הבאים: מולדת, חברה ואזרחות בביה"ס היסודי ואזרחות בחטיבת הביניים ובחט"ע דבר הדורש מה שתלוי בהתאמת התכנים במקצועות אלה לרוח החינוך לחיים משותפים. נוסף על כך, יש לשאוף לכך כי שהחינוך לחיים משותפים ישולב בכל מקצועות הלימוד הרלוונטיים, ובפרט בהיסטוריה, בערבית, בספרות, בגיאוגרפיה ובלימודי החברה" לפי רוח הדוח, נראה למעשה שהדגש העיקרי במערכת החינוך שלנו תהיה על עניין החיים המשותפים כיעד ראשי. נושאים כמו גיבוש זהות לאומית, חינוך למידות ברוח המורשת ותיקון עולם, כל אלו נדחקו למטרות משניות, אם בכלל. בכל המקצועות הללו יכניסו את עניין החיים המשותפים כנושא מרכזי. כל זאת נעשה כאשר את תוכנית הלימודים העלובה שקיימת כיום בקושי מקיימים. התלמיד הממוצע בקושי יודע תנ"ך, לא יודע מיהו אלתרמן ובקושי מכיר חצי דבר מההיסטוריה של העם היהודי. הוא עוד לא החל להגיע לשלב בו ניתן להתחיל ולגבש זהות וכבר הוא נכנס לתוכנית לימודים שבה אפילו המעט שנלמד היום נדחק לשוליים והדגש נמצא על החיים המשותפים "בכל מחיר".