"עיקבו אחרי הכסף!" - יעץ "גרון עמוק" (מארק פלט) לצמד העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנסטין, שחקרו את פרשת ואטרגייט לפי הדלפותיו.
גילוי נאות: לא קיבלתי מעולם את הניסיון של משפחת שליט לכפות על המדינה לרדת על ברכיה על-מנת לשחרר את גלעד, בנה - כשם שחשבתי שעסקת ג'יבריל,
עסקת טננבוים וכל מיני תחנות במסלול המטורף של ממשלות ישראל כאשר היו שבויינו בידי המחבלים - הנן טיפשות במקרה הטוב, או טימטום מוחלט; וכולנו נשלם את מחירו.
אני אב גאה וסב עוד יותר גאה, ואגן בחירוף-נפש על צאצאיי. לכן, אני מעריך את מאבק משפחות השבויים - כולל שליט - לשחרר את בניהן, אך אני גם אזרח במדינה, שמאויימת כל רגע על-ידי המחבלים, הנעזרים בסייענים גם מתוכנו. לכן, אני זוכר תמיד, שעברו רק כמאה שנים במלחמה ארוכה מאוד, שאת סופה איני מספיק טיפש לחזות. לכן, אחשוב תמיד על הסיבוב הבא ועל זה שאחריו ולא רק על מה שעברנו.
רבותינו קבעו כבר, שפדיון שבויים צריך להיעשות במחיר סביר; וָלא - יסכן את כל הקהילה (רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י'; גטין, נ"ח ע"ב; "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם", גטין, ד', ו'). כתבתי על כך לא מעט (
[קישור]) - למרות שהשיקול הלאומי כואב. לאמיתו של דבר, לא הייתי רוצה להיות המחליט על ה"קו האדום". ובכל זאת צריכים להחליט, כיוון שהמלחמה לא תמה, ובסיבוב הבא נפגוש מולנו את מי שזכו לחופשת הבראה ב"בתי-הכלא" הישראלים.
לפני כמה שנים החזירו ארצה עבריין ישראלי בכיר, שנשפט בארצות-הברית. התקשורת הבזויה שלנו הפכה זאת לפסטיבל, והעבריין התראיין ללא-הפסקה. בין השאר, אמר - לפי זיכרוני הדועך - שהוא שמח לחזור ארצה, כיוון שתנאי הכליאה בארצות-הברית אינם סבירים. וזה נכון גם לגבי המחבלים, שמבלים בבתי-הבראה, שמנהלת עבורם מערכת הכליאה הישראלית. על כך הזהירו כבר חכמינו, מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים.
