פרשת השבוע שתיקרא השבת בציבור בבתי הכנסת ברחבי העולם היהודי מתייחדת בכך שבמקום לקרוא פרשה אחת בלבד כ"מדי שבת בשבתו" הרי בשבת זו תיקראנה שתי פרשיות הסמוכות זו לזו והן: "פרשת ויקהל" ו"פרשת פקודי". יש לציין שתופעה מעין זו ואשר ידועה בשער בת רבים בכינוי: "פרשה מחוברת" חלה מספר מועט ביותר של פעמים במהלך השנה, ובדרך כלל ב"שנה פשוטה", בשנה רגילה ולא ב"שנה מעוברת". חכמינו ז"ל קבעו עיקרון זה בעיקר כדי להתאים את מספר הפרשיות הנמצאות בחמשת חומשי התורה למספר השבתות שבמשך השנה.
שתי הפרשיות "ויקהל" ו"פקודי" מסיימות את החומש השני בתורתנו הקדושה, ספר שמות. שתי הפרשיות "ויקהל" ו"פקודי" הן הפרשיות האחרונות מתוך חמש הפרשיות: תרומה, תצווה, כי תשא, ויקהל ופקודי שעסקו בעיקר בהוראות ובציוויים להקמת המשכן במדבר, מקום הקודש והקדושה, כמו גם, ביישום הדברים "הלכה למעשה" על-ידי האמנים המיוחדים: בצלאל ואהליאב עם צוות עוזריהם המיומן והמקצועי ותחת הנהגתם ופיקוחם הישיר של משה ואהרון כשליחיו של האלוהים ממעל.
יש לציין שמספר הפסוקים בשתי הפרשיות עולה למניין 212, כמניין רי"ב, וסימנך בישראל הוא: "וירא אלוהים את האור כי טוב". כמו-כן, יש לציין ששתי הפרשיות ביחד כוללות מצוות לא תעשה אחת בלבד ומצווה חשובה זו קשורה ליום הקדוש ביותר מימות השנה, יום שבת. והמצווה: "שלא יעשו בית הדין משפט מות בשבת, כלומר: מי שנתחייב מיתה בבית הדין". חז"ל סמכו ולמדו עניין זה ממה שנאמר בתחילתה של פרשת "ויקהל": "לא תבערו אש ביום השבת..." [ספר החינוך, מצווה קי"ד].
כולי עלמא ידעי שבמספר מקומות בתורתנו הקדושה עם ישראל נצטווה לשמור ולקיים את מועדי ה' שניתנו מאת ה' והמפורסם ביותר הוא "פרק המועדים", קרי: פרק כ"ג אשר בספר ויקרא וכבר בפתיחתו נאמר: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". אחד מן המועדים, והזמנים המיוחדים ביותר, הוא: היום השביעי אשר בכל שבוע, השבת.
יום השבת נתקדש על-ידי הקב"ה בעצמו ובכבודו ומכאן קדושתו הנצחית. יום זה נצרב בתודעה ובהוויה היהודית לדורותיה כיום החשוב והקדוש ביותר מבין כל ימות השנה. קדושה אדירה זו נמשכה מן "הקדושה העליונה" כפי ש"הזוהר" מציין זאת במספר רב של מקומות. ודי אם נזכיר שזו "המתנה הטובה" שהעניק הקב"ה ליצוריו ולברואיו - בכלל, ולעם ישראל, עם סגולה - בפרט. במשך ששה ימים יוצר ובורא הקב"ה את עולמו, עולמנו "וביום השביעי שבת וינפש". ביום קדוש וחשוב זה יש "ירידת שפע אלוהי" לכלל היצורים מעשי ידיו ובעיקר לעם ישראל הקרוי בתורתנו הקדושה "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
יום השבת ניחן בשפע רב של סגולות ויתרונות. חשיבות עצומה ואינסופית יש לו ליום השבת. הוכחה ועדות לכך מוצאים אנו בעשרות ובמאות מקורות (כמעט) בכל ספרות הקודש של עם ישראל: בתורה, בנביאים ובכתובים, בתלמודים ובמדרשים ובהגותם של חכמי ישראל לדורותיהם. אין זה הזמן והמקום להרחיב ולפרט. ודי אם נסכם ונאמר, על-פי המשל המפורסם של חז"ל: שאם השמיים ישמשו כיריעת כתיבה, וכל העצים ישמשו כקולמוסין ומי הימים שבעולם ישמשו כדיו, לא יהא סיפק בידינו להעלות על הכתב את סגולותיו, כוחותיו העצומים ויתרונותיו של יום השבת שהוא לא רק מועיל לאלה שחיים עלי אדמות, אלא יש בו מן התועלת אף לאלה שכבר "הלכו בדרך כל הארץ" ומחמת חטאם ועוונם ב"עולם הפרוזדורי והזמני", הם "תושבים זמניים" ב"עולם האמת", במחלקת הגיהנם, כמאמרם: "בכל מעלי שבתא, כד יומא אתקדש, כרוזין אזלין בכל מדורין דגיהנום ומכרזין: סלק דינא דחייביא דהא מלכא קדישא אתיא ויומא אתקדש". תרגום: לקראת הגעת השבת, כשהיום מתחיל להתקדש, כרוזים יוצאים והולכים בכל מדורי הגיהנם ומכריזים: שדין החייבים מסתלק כי שבת המלכה הגיעה והיום התקדש". יתרה מזאת. יום השבת הוא יום מנוחה ונפישה לגוף ולנפש. הוא יום של כינוס וקיבוץ חלקי המשפחה הטרודים במלאכתם בכל ימות השבוע. הוא יום של חיזוק האמונה, כמו גם, יום של לימוד והתעסקות בתורה הקדושה ועוד ועוד.
ולנו נראה להוסיף נדבך חשוב ביותר ליתרונה וחשיבותה של השבת הקדושה. נדבך זה קשור ישירות במהותו ולמהותו של יום השבת. וטענתנו היא: יום השבת יכול לשמש, לכל הנצרך והנזקק, כיום של סליחה, מחילת וכפרת עוונות וחטאים. מלבד יום הכיפורים שעצם מהות היום מכפרת כדכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם..." גם יום השבת, במהותו הוא יום של סליחה, מחילה וכפרה. קביעה זו העולה על מכבש הדפוס יסודה בדברי קודשם של חז"ל במספר לא גדול של מקורות.
א. במסכת שבת דף ק"ט: אומרים חז"ל ש"כל המתפלל בערב שבת ואומר: "ויכולו השמיים והארץ" שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם, מניחין ידיהן על ראשו ואומרין לו: "וסר עוונך וחטאתך תכופר".
ב. אדם הראשון נברא ביום השישי לבריאה ובשעות האחרונות של היום חטא. ואף על-פי שנגזר עליו עונש של סילוק וגירוש מגן העדן, בא יום השבת והגן עליו. ראשית - העונש התבצע במוצאי השבת ולא באופן מיידי. ושנית - האדם ניצל מדינה של גיהנם. כמאמרם [פרקי דרבי אליעזר י"ח]: "בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון. ובזכות יום השבת ניצל האדם מדינה של גיהנום". וכאשר ראה אדם הראשון את כוחו של יום השבת עמד ואמר: "לא לחינם ברא הקב"ה את השבת. מיד, עמד וקידש יום זה" [פרקי דרבי אליעזר י"ט]. ויתרה מכך. ידע הוא להכיר ולהוקיר תודה ומיד פתח ואמר: "מזמור שיר ליום השבת" [בראשית רבה כ"ב, כ"ח]. בגלל "כוח הסליחה" של השבת שהגן על חטאו של אדם הראשון, כאשר קין, בנו של אדם הראשון חטא ברצח אחיו הבל, הקב"ה "נעל בפניו את השבת" [תנחומא, בראשית ו'].
ג. התלמוד במסכת שבת דף קי"ח: מביא את דבריו של ר' חייא בר אבא בשמו של ר' יוחנן שאמר: "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלים לו על עוונותיו. שנאמר [ישעיה נ"ו, ב']: "אשרי אנוש יעשה זאת... כל שומר שבת מחללו..." אל תקרי "מחללו", אלא - "מחול לו". ודו"ק.
נישא תפילה לבורא עולם שידריכנו בדרך טובה ואמיתית שלא נחטא וכל מעשינו יהיו לשם שמים. ברם מפני "שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", נכיר תודה והוקרה לה' שזיכנו ליום הכיפורים, כמו גם ליום שבת קודש, שהם במהותם ימי כפרה, סליחה ומחילה.
