בשיח לוחמים שהתקיים במכינה קדם צבאית העלו חיילים מקרים בהם ההתנהגות המוסרית של במלחמת "עופרת יצוקה" לא הייתה תקינה ומחייבת בדיקה.
לפי מה שהתפרסם, דובר על שלושה סוגים של מקרים:
1. הרג לא מוצדק של יחידים. ממה שפורסם קראתי על שני מקרים (אם ובנותיה, ואישה זקנה).
2. חיילים מספרים על הנחיות והלכי רוח בקרב הכוחות הלוחמים מהם ניתן להבין כי החיילים לא הוגבלו תמיד בהנחיות חדות לא לפגוע באזרחים שאינם מהווים סיכון ביטחוני לכוח.
3. אירועים של ונדליזם כלפי רכוש של אזרחים. ברוב המקרים בתים שחיילים שהו בהם במהלך המלחמה.
אני שמח על העלאת הנושאים בפומבי. זה מלמד אותנו שאירועים חריגים מטרידים חלק מהחיילים והם מדברים על-כך בקול רם. זוהי תכונה שיש לעודד. העלאת הנושאים בפומבי תחייב את צה"ל לחקור את פעילותו ולתת לציבור את ממצאיו ולקחיו לתיקון המצב, בפרק זמן סביר.
אינני חושב שהממצאים שהועלו עד כה מפתיעים. משלוש סיבות:
- הראשונה, המלחמה שנכפתה עלינו מול ארגון הטרור, החמאס, השולט בכל רצועת עזה יוצרת מצב בו קשה לצה"ל להבחין מיהו חייל אויב ומיהו אזרח. מדובר בתבנית קבועה ומכוונת של התנהגות החמאס ועלינו להסתגל אליה כי היא לא תשתנה. להסתגלות ישנו מחיר, ואי-הבהירות להבין מיהו אויב ומיהו אזרח גורמת לשגיאות מצערות בירי מיותר על אזרחים.
- השנייה, צה"ל הוא צבא העם. יש בו חיילים לוחמים עם מגוון של תכונות. ישנם קרי רוח ושקולים וישנם חמומי מוח ופזיזים. במלחמה, קשה לעיתים לרסן את כל הפזיזים. אין לקבל כמובן נתון זה וחובה למצוא דרכי חינוך ואכיפה כדי שמקרים חריגים כמו אלה שנתגלו יהיו חריגים מאד.
- השלישית, מלחמה היא פעילות מאד מורכבת. יש בה הרבה נתונים משתנים בכל רגע נתון והרבה אי-ודאות. במערכת מורכבת כזו, גם אם ישנן הוראות מפורשות של המטכ"ל כיצד לפעול בכל מצב נתון, קיימת עדין אפשרות לאי-הבנה, תיאום לקוי וחוסר פיקוח הולם במועד. כל אלה גובים את מחירם לא רק בקרב התושבים המקומיים אלא גם באבדות בקרב כוחותינו.
מבלי להקל ראש באירועי ההרג שייבדקו, הכי מטרידים הם אירועי הונדאליזם – פגיעה ברכוש של אוכלוסיה אזרחית כגון השחתת ריהוט ותמונות וציורים על קירות. זוהי פעילות אווילית שהרי רגע לאחר שחוזרים תושבי המקום לבתיהם מתגלות הכתובות והופכות לבומרנג נגד ישראל. קל מאד לוודא שמקרים כאלו לא יישנו. עדיף היה יותר להדגיש בקרב מפקדי הכוחות הזוטרים גישה של סיוע לאזרחים, בזמן הקרבות, על-ידי חלוקת מזון ומים. אם מדובר בשהות קצרה, זה בלתי ישים אך אם הכוחות שוהים במקום ימים אחדים ויותר, זה הופך לכורח. מדינת ישראל ממילא מספקת משלוחים של מזון חרום לרצועה.
חובה לטפל בנושאים שהועלו במהירות ולפרסם את הממצאים והלקחים. חשוב שחיילים בצה"ל ידעו כי המטרה במלחמה היא לבלום את האויב ולצמצם את יכולתו להילחם בנו להבא, עם פגיעה מינימאלית בתושבים שאינם מסייעים ללחימה. תושבי הרצועה אינם האויב. רק החמאס.
