לאורך כל שנותיה של המדינה ניטש מאבק עז בין צמדים של זמרים ישראלים על תואר: "מלך הזמר העברי", מבלי שזה הוכרע ביניהם ושנותר תמיד בתוצאה של תיקו.
המאבק הראשון, ומן הסתם גם המפורסם מכולם, ניטש בין שתי זמרות דור העצמאות, שושנה דמארי ויפה ירקוני. עד היום לא הוכרע מי מבין השתיים היא אכן מלכת הזמר העברי: דמארי, בעלת המוצא התימני, או ירקוני, בעלת המוצא הגרוזיני. דמארי, עליה השלום, שקנתה את עולמה בשיר "כלניות"; וירקוני, תבדל לחיים ארוכים, שהתפרסמה ב"האמיני יום יבוא".
את התיקו הנצחי הזה הורישו, מן הסתם, שתי הזמרות האציליות לשני זמרים בני-דורם: שמשון בר-נוי וישראל יצחקי. קולם העמוק של השניים הרטיט את ליבותיהם של רבים, וכמו ששושנה דמארי שמה את הדגש על שירי הלאום, כך גם שמשון בר-נוי; יצחקי, לעומתו, הלך בדרכה של ירקוני ופזל לעבר הנעימות ה"סלוניות", וכך ניטש בכל עוזו המאבק בין "יש לי כינרת" של בר-נוי, לבין "פו פו הבובה" של יצחקי.
מאבק עז על הבכורה התנהל בין אריק לביא לבין שמעון ישראלי ועד היום לא הוכרעה ביניהם הכף. בקוריקולום המוסיקלי שלהם התפרסם ישראלי ב"סתם יום של חול", אל מול "שיר הקטר" של לביא, עליו השלום.
מאבקי יורה מאבק נצחי נטוש, עדיין, בין אריק אינשטיין ליהורם גאון, שני זמרי להקת הנח"ל לשעבר ובני אותו מחזור. מי מן השניים אהוד יותר? זה ששר את "אני ואתה" (אינשטיין), או זה ששר את "איפה את אהובה" (גאון)? הקהל, מכל מקום, עוד לא החליט ולא שכחנו את עופרה חזה המזרחית, אל מול ירדנה ארזי האשכנזיה, שתמיד התחרו ביניהן על הבכורה: עופרה, עליה השלום, שהתפרסמה יותר מכל בשיר ה"פרחה" שלה, לעומת ירדנה, תבדל לחיים ארוכים, ב"שיר לשלום".
שני זמרים מזרחיים, זוהר ארגוב, עליו השלום, וחיים משה, יבל"א, התחרו ביניהם, במשך שנים, על תואר "מלך המוזיקה המזרחית". השניים היו זמן רב על תקן של "זמרי הקסטות של התחנה המרכזית" ובשל-כך הופלו לרעה ונודו על-ידי אמצעי המדיה האלקטרוניים, כששיריהם לא הושמעו בהם. אלא שהביקוש העממי לשני הזמרים היה דומיננטי מדי, ובסופו של דבר נאלצו גם ברשות השידור להסכין עם הפופולריות הרבה שלהם ושיריהם הוכרו והותרו להשמעה מעל גלי האתר.
התחרות על הבכורה בין שלמה ארצי וחוה אלברשטיין נותרה עד היום ללא הכרעה: ארצי, ששר את "אהבתיה", אל מול אלברשטיין, שמתרפקת על "לונדון מחכה לי". ההחלטה, אם בכלל תהיה אי פעם, מי מהשניים ראוי יותר לתואר הנכסף, שמורה, מן הסתם, לשר ההיסטוריה של הזמר העברי.
