בכיכר האדומה במוסקבה מפגינים לפעמים, תחת דגלים אדומים דהויים ודיוקנאות בלים של סטאלין, שרידי המאמינים הבולשוויקים. הם מזכירים לי את דביקותה האדוקה, הפאתטית, של הגברת לבני במדינה הפלשתינית.
היא שומעת את הפרופ' שלמה בן-עמי, שמאלן עוד בימים שהיא הייתה "תלמידת ז'בוטינסקי", מתוודה (מעריב 13.3.08): "אין דבר כזה 'תהליך שלום'. רעיון שתי המדינות לשני העמים כבר לא רלוונטי ולא אטרקטיבי מספיק גם לנו, גם להם ... מו"מ עם אבו-מאזן הוא שיח עם רוח רפאים ... הוא מייצג את הקליקה של אוסלו ... לבני דומה לטרקטור ... ששוקע בבוץ ... נותנת גז, אבל הטרקטור שוקע עוד יותר. אין היום תנועה פלשתינית לאומית. יש שני פלגים, אש"ף שלא קיים וחמאס שהוא הרוב המקובל. חמאס לא מקבל את רעיון שתי המדינות ושני העמים ... הפלשתינים - ... המדינה הפלשתינית ... מעולם לא הייתה חלומם."
ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, הגיע לאותה המסקנה מזווית אחרת. בראיון בערוץ 7 (18.3.09) הוא מונה תנאי מינימום שיש להטיל: פירוק חימוש, איסור כריתת הסכמים בינלאומיים, שליטה על המרחב האווירי והאלקטרומגנטי, פיקוח על מקורות המים. לנתניהו רשימה חופפת, בתוספת פיקוח ישראלי על הכניסות והיציאות. ברור שהפלשתינים לא יקיימו אף אחד מן התנאים האלה, ההופכים את "מדינתם" לבדיחה, וכל העולם יתמוך בהם. כרגיל, במקום בנקודות זכות תמורת וויתורנו על מולדתנו ההיסטורית, נחטוף גינויים על התעללות במדינה הרכה, המסכנה.
אפרים הלוי מסתמך על הערכות מודיעין אמריקניות, לפיהן המושג "מדינה" יכול לעבור שינוי משמעותי, ולהפוך ל"שטחים" בעלי מעמד שונה (כלומר - מופחת .א.ה.).
לבני גם שמעה בוודאי את עמדתה החדשה של הח"כית רונית תירוש ממפלגתה (ערוץ 7 18.3.09): "ניסיון ההתנקות לימד אותנו שאין למהר ולהחזיר שטחים". ולשרת החוץ לבטח שלחו העתקי ניירות עמדה שניפקו דרגים סקנדינביים בכירים, "שהתייאשו מחזון המדינה הפלשתינית" (מקור ראשון, 20.3.09), והאומרים "שפתרון חלוקת הארץ כבר בלתי ניתן לביצוע וההיתכנות של פריצת דרך מדינית עפ"י המתווה המסורתי היא חסרת סיכוי וקודרת."
עוד איתות ממקום מפתיע: אתר 'דבקה' (18.3.09) מוסר, ששירותי המודיעין הסעודיים מקימים ברצועה מיליציה צבאית משלהם. חזרו איפוא הימים, שבהם לכל מדינה ערבית היה "ארגון שחרור פלשתיני" משלה ופלשתין שימשה כקרניים פן-ערביות לנגח את ישראל, לא יותר.
האוויר יצא גם מ"מפלטו האחרון של השמאלן", השד הדמוגרפי. לא ייתכן שלאוזניה של שרת החוץ לא הגיע המידע המרנין, שהנתונים הערביים עליהם התבססו נבואות הזעם הדמוגרפיות היו שקריים: מספר ערביי יהודה ושומרון הוא 1,5 מיליון (ולא 2,5), וביחד עם העזתים 2.7 מיליון (ולא 4). הלידות הערביות בירידה והלידות היהודיות דווקא עולות - מ-69% ב-1995 ל-74% ב-2006 ומפער פריון בין יהודים לערבים בשנות הששים (בקו הירוק) של שישה ילדים לאישה - לפער של 0.7 ילדים בלבד בשנת 2008. בין הנהר והים (ללא עזה) היהודים הם רוב של 67% (60% עם עזה).
ונשאלת השאלה, כאשר העובדות טופחות כך על פניה, ומול עם שהצביע נגד "חזון שתי המדינות", איך היא עדיין עומדת, מנהיגת קדימה, ב"ככר פלשתין", מפגינה בעיקשות תחת דגל אש"ף שצבעיו דהו, בצל הדיוקנאות הבלות של "קליקת אוסלו" - ככינויו של בן-עמי?!
רחמנות!
