בית הכנסת שכף רגלי לא תדרוך בו

בדיחה יהודית ידועה ונושנה מספרת על שני יהודים שנטרפו לאי בודד. כאשר באו לאחר שנים לחלצם גילו באי שלושה בתי כנסת, של חסידים, של מתנגדים ובית הכנסת שכף רגלי לא תדרוך בו. מפלגת העבודה הפכה בתהליך מואץ להיות בית הכנסת שרבים וטובים נשבעים שכף רגלם לא תדרוך בו יותר. הצהרות ברוח זו אני שומע מרבים ממכריי שנקעה נפשם מכניסתה של המפלגה לקואליציה עם הליכוד. עם ישראל ביתנו ועם החרדים. הם היו מעקמים חוטמם לשותפות עם כל אחת מהמפלגות הללו, וצירוף כולן כאחד הוא בוודאי קשה. בבדיקה מעמיקה יותר אני מגלה שבית הכנסת שכף רגלם לא תדרוך בו הוא בית הכנסת שכבר מזמן הם אינם מבקרים בו. לשון אחר, רובם של המחרפים את מפלגת העבודה כיום, לא הצביעו עבורה בבחירות האחרונות וגם לא באלו שקדמו להן (אז זה היה בגלל שפרץ נראה להם מרוקאי מדי). רובם הגדול הצביע לקדימה. אולי פה ושם נהנתה ממרצ ממעט שיירים, אבל תוצאות הבחירות היו ברורות. אין פוטנציאל אלקטוראלי ממשי משמאל למפלגת העבודה, טוב או רע - זה המצב. מעניין מדוע אלו שכבר מזמן עזבו את העבודה עדיין מוצאים עניין במה שמתחולל בה. במידה רבה הדבר מזכיר את הקיבוצים. הרוב המכריע של הציבור לא חי בהם אבל לרבים יש, או פעם הייתה, דעה מוצקה כיצד עליהם להמשיך ולקיים את אורח החיים הקיבוצי שבו מאסו ואינם משלימים עם קיצו של החלום, ממש כשם שיש עדיין המתרפקים על חזון מהפכת אוקטובר ברוסיה ומוכנים להעלים עין מכל מה שהתרחש בניסיון להגשימו. חלפו למעלה מ-25 שנה מאז פירסמה אניטה שפירא את הביוגרפיה המרתקת שלה על ברל כצנלסון והנה אני שב וקורא את הספר הנפלא הזה מחדש. הידעתם כי ברל כצנלסון הוא ההוגה ואחד מהמייסדים של בנק הפועלים שתרם בשעתו תרומה אדירה להתיישבות העובדת בישראל ולמפעלי ההסתדרות?. מעניין לקרוא על כך ביום בו מנכ"ל בנק הפועלים, שעבר לידיים פרטיות, מתפטר, והבנק מציג דוחות קשים. חזונה של שרי אריסון שונה מאוד מחזונו של ברל כצנלסון (שלום פנימי לעומת גאולה חברתית) אבל מהתמורה שתקבל תמורת היאכטה שלה אולי ניתן עדיין להציל מפעל או שניים. ברל, כך מספרת שפירא, צפה בשלב מוקדם מאוד את הסתאבותה הצפויה ואלימותה הרצחנית של מהפכת אוקטובר - האם יכול היה לחזות גם כיצד יתמוטט מפעל חייו? ברל כצנלסון אף הכיר ונאבק נגד כל מגמה בשמאל הארץ-ישראלי לסגוד לערכים אוניברסליים וחילוניים ולהזניח את הקשר והמחויבות ללאומיות היהודית ולמסורת ישראל. מעניין באיזו תנועה פוליטית הוא היה עשוי להשתלב היום, ושמא הוא היה נותר מתפלל יחיד בבית הכנסת שאיש לא מוכן לדרוך בו?.