מודעות הענק של מפעל הפיס, שהתנוססו במרוצת החודש האחרון באמצעי התקשורת, ידעו לבשר, בקול-תרועה גדולה, על "מהפך" בהגרלת הלוטו, עם "פרסים ללא תקדים". אלא שמהר מאוד התחוור כי במודעות האלה לא היה יותר מאשר אחיזת-עיניים. הבלון המנופח, של מפעל ההימורים הגדול במדינה, התפוצץ בכל עוז בפרצופו, כאשר משרד האוצר חשף את הרמייה הגדולה: ניחוש של 6 מספרים מתוך 37 מהם, במקום ניחוש של 6 מספרים מתוך 34, מה שגרם לירידה משמעותית, של 35 אחוז בסיכויים לזכות בפרס הראשון וגם צימצם, בעליל, את אפשרויות הזכייה בפרסים הקטנים יותר.
בסוף השבוע הזה שיגר מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, מכתב חריף לעמיתו לתפקיד במפעל הפיס, שאול סלוטניק, והעמידו על חומרת העניין. במכתבו הטעים אריאב כי שיטת הניחושים החדשה הוכרזה בניגוד לחוק וללא כל אישור חתום משר האוצר, כפי שקבוע בחוק. עקב כך הורה אריאב לסלוטניק, אולטימטיבית, לחזור לשיטת הניחוש הקודמת לא יאוחר מה-4 באפריל הקרוב.
עין פקוחה מלבד עינו הפקוחה של האוצר, מפעל הפיס, למי שאינו יודע, הוא גם גוף מבוקר, המצוי תחת עינו הפקוחה של מבקר המדינה. אלא שגם עובדה זו לא הפריעה לפרנסיו לצפצף על החוק, ולא בפעם הראשונה. עדיין זכורה שערוריית המשכורות המנופחות, ולאחר מכן גם הפנסיה, הגבוהה ללא תקדים, של אחד המנכ"לים לשעבר במפעל ההימורים, שהגיעה עד לכותלי בית המשפט, ושבסופה הוא אולץ להחזיר את הכספים שלא הגיעו לו. ובאשר להרעת תנאי הזכייה - גם בה אין חדש. במרוצת השנים האחרונות התכחש, לא אחת, מפעל הפיס לקהל-מהמריו, כאשר במקום להיטיב, הוא הרע עימם, כשסיכויי זכייתם הלכו ופחתו.
מהמריו של מפעל הפיס נמנים ברובם עם "עמך" - בני המעמד הנמוך עד הבינוני, ביניהם לא מעטים הם קשי-יום. קסם הזכייה הגדולה, תקוותם כמעט-האחרונה, מעביר אותם, לא אחת, על דעתם, כשהם משקיעים בכרטיס ההגרלה את פרוטתם האחרונה.
בשנים הראשונות לייסודו של מפעל הפיס היו, עדיין, אפשרויות הזכייה אטרקטיביות ורבות יותר, יחסית, מאלה של היום. מפעל הפיס הקצה אז פרסים קטנים רבים למדי, ובכך איפשר ליותר מהמרים לזכות בפרס כלשהו. כך, למשל, זכה כל מהמר שלישי בפרס האחרון ובכך יכול היה לחזור ולשלשל לכיסו לפחות את הסכום שהשקיע בהגרלה.
הקטנת זכיות אלא שבחלוף השנים החליט מפעל הפיס לצמצם את הזכיות הקטנות עד למינימום. במקום זאת הוא העדיף להגדיל, עד למקסימום האפשרי, את הפרס הראשון והגדול, שהסיכויים לזכות בו קלושים, ממילא, במקרה הטוב, ושואפים לאפס במקרה הרע. זוהי גם הסיבה לכך שבשבועות האחרונים עולה ותופח סכום הפרס הראשון, כשרק החלכאים והנדכאים מביטים בו בעיניים כלות, בעוד הריר ניגר מתחת לשפתותיהם.
לא בכדי קרוי שיגעון ההימורים "לוטומניה". ומן הסתם, כאן, אולי, המקום להזכיר כי כותב שורות אלה הוא שזוקף לזכותו את המצאת הביטוי הזה, עוד לפני עשור, בעת ששימש חבר מערכת ידיעות אחרונות. השימוש בו נעשה, לראשונה, בכותרת לידיעה, שבישרה, במשחק-מילים, על קדחת הרכישות של כרטיסי ההגרלה בתחנות הלוטו השונות ברחבי הארץ. מאז השתרש המינוח באמצעי התקשורת, כמו גם במודעות העצמיות של ה"לוטו", מבלי שכותב שורות אלה ביקש בכלל לבוא על שכרו בשל זכות היוצרים שלו, אבל זה כבר עניין לסיפור אחר.
