מודריק, אבי בתו, הפרקליטה

זה כבר כמעט קמפיין. שופטים מוחים בדרכים שונות כנגד הפיחות ההולך וגובר בכבוד השופטים ובית המשפט. השופטת (בדימ.) סביונה רוטלוי מדברת על כך בטלוויזיה. כותרת בגלובס מה- 26.1.09, מספרת כיצד רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב החזיר לעורך דין כתב בקשה שנכתב "בצורה מבישה, פוגענית ומזלזלת בביהמ"ש". אתה מעיין בידיעה, ומשתכנע שהרשם צודק, שכך זה לא יכול להיות. בכותרת אחרת בגלובס מה- 5.2.09, ביניש מצוטטת: "היום אתה רואה איך החבר'ה הצעירים נכנסים לאולם - הכל הפקר", ואתה יודע שזה נכון ושהיא צודקת. וניקח לדוגמא כותרת שלישית ואחרונה, גלובס, 29.10.08 ובתוכן הידיעה נרשם: "שופט המחוזי בתל אביב, ד"ר עודד מודריק, חייב בהוצאות אישיות את עו"ד ילון הכט, פרקליטו של המשנה לשעבר למנכ"ל הראל בית השקעות, גיא ויסמן, משום שנעדר מכ-20 דיונים בלא לקבל רשות." אבל, אופס! מעבר לתחושה של "מגיע לו", כאן אתה שואל את עצמך שאלה אחרת! מהיכן מודריק שואב את העוז והחוצפה, לדון בתיקים פליליים בת"א, בעת שבתו מכהנת בפרקליטות הפלילית שם, וחבריה לעבודה מופיעים בפניו? כן, גם בתיק זה.

כללי אתיקה? לשופטים?

מיותר לציין שהתכונה החשובה ביותר של שופט היא נייטרליות, ובתרגום חופשי, אי-משוא-פנים. תכונה זו ניצבת במרחק רב לפני כל תכונה אחרת של השופט, כגון הבנה, מזג שיפוטי וכיוצ"ב. זוהי בעצם התשתית שעליה נסמך המשפט. היכן שיש משוא פנים, אין משפט, וסביב לסוגיית הפסלות מחמת משוא-פנים, היו ויהיו ויכוחים. בניסיון כמעט בלתי אפשרי למנוע חלק מויכוחים אלה, עבר בקריאה שלישית ביום 9.3.04 "חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004". חוק בתי-המשפט תוקן ונוספו עליו "עילות פסלות" (סעיף 77א). בכך המלאכה לא תמה. ביום 18.7.06, שוב תוקן חוק בתי משפט, ולפי סעיף 16א, נשיא בית המשפט העליון רשאי לפרסם כללי אתיקה, ומכיוון שהם בחוק, הם כמובן מחייבים ציות. בסעיף 18(א)(5), אף נקבע ששופט שהפר אחד מכללי האתיקה, רשאי שר המשפטים להגיש נגדו קובלנה. שנה לאחר מכן, ב-5.6.07 פורסמו כללי אתיקה לשופטים (קובץ התקנות 6591) שעליהם חתמה נשיאת בית המשפט העליון, ונבחן כיצד הם נוגעים לעניינינו. לפי כלל 15 לכללי האתיקה, נאסר על שופט לשבת בדין אם בא-כח אחד הצדדים, עובד עם בן-משפחתו באותו משרד עורכי-דין, והנוסח אינו כתוב בארמית, אלא בעברית בהירה ומובנת לחלוטין, ואין כל מקום לפרשנויות.

השופט ובתו - חוטאים ומחטיאים

כיצד אם כך, אפשר להבין את המתרחש עם משפחת מודריק? רוני מודריק היא בתו של עודד מודריק. בתפקידה היא "סגן בכיר בפרקליטות מחוז ת"א - פלילי". אין מחלוקת שהפרקליטות היא משרד עורכי דין לכל דבר ועניין, המייצג את המדינה בהליכים משפטיים בבתי משפט. מכאן, שמודריק האב, חייב לפסול עצמו אף מבלי שאחד הצדדים יבקש ממנו, בעת שמופיעים בפניו עורכי-דין מפרקליטות מחוז ת"א שהם חבריה לעבודה של בתו ואולי גם הממונים עליה, ואין זה משנה כלל אם מדובר בתיקים פליליים או אזרחיים. במהלך עבודתה השוטפת רוני מודריק נוהגת להופיע בפני שופטים שהם חבריו לערכאה של אביה או כפופים לסמכותו הערעורית. למשל, בימים אלה ממש היא מופיעה בפני השופטת ברכה אופיר-תום בפרשת הסתדרות עובדים לאומית (הע"ל) בתביעה נגד הירשזון. ב-2.7.08 היא הופיעה בפני סגנית הנשיא בבי"מ השלום ת"א זיוה הדסי-הרמן בתיק פ 5550/06 וכיוצ"ב. כמו-כן, כעוזרת ראשית לפרקליטת מחוז ת"א - פלילי, היא חתמה על כתבי אישום שבהם היו דנים שופטים שונים בשלום ובמחוזי ת"א. רוני מודריק מחטיאה בכך את חבריו של אביה. על-פי "עילות הפסלות" בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, שופטים המכהנים עם אביה או כפופים לסמכותו הערעורית, חייבים היו לפסול עצמם, בהיותם בעלי עניין אישי בבאת-כוחו של אחד הצדדים. דברים אלה הם פשוטים ומובנים לכל אדם בר דעת, ובלבד שהוא אינו משתייך למערכת המשפט. כדאי בעצם לברר, מדוע מצב זה הוא כה חמור וכה קיצוני? נניח שראובן ושמעון הם שופטי בית המשפט מחוזי. לעתים הם אפילו יושבים באותו ההרכב. הייתכן שראובן יהיה מסוגל לשפוט ללא משוא פנים, אם בפניו תופיע, נניח, אשתו של שמעון כב"כ אחד הצדדים? ואם ראובן הוא בכלל שופט בי"מ שלום, הכפוף לסמכותו הערעורית של השופט שמעון, הייתכן שראובן שדרגתו נמוכה יותר יהיה מסוגל לשפוט ללא משוא פנים, אם בפניו תופיע אשתו של שמעון כב"כ אחד הצדדים? אם כן, מצב כזה מהווה בסיס נפלא ל"עיסקת חליפין". בפני השופט ראובן יופיע בן-משפחה של השופט שמעון ובפני השופט שמעון יופיע בן-משפחה של השופט ראובן, ומי יודע כמה מקרים כאלה מתרחשים מדי יום ביומו במערכת המשפט הנפלאה שלנו, שדורשת שנכבד אותה? התוצאה של קשרי גומלין צולבים אלה היא, שבתוך פרק זמן קצר יחסית כל המערכת מתיישרת לפי נורמה ולפיה בעת שבפני שופט כלשהו מופיע בן משפחה של שופט אחר כלשהו, כללי המשחק כלפיו הם אחרים, בהסכמה שבשתיקה. לא שאלתי את השופטים שבפניהם מופיעה רוני מודריק מדוע אינם פוסלים עצמם, כי אני מניח מראש אילו תשובות אקבל. לי, על כל פנים, יש מסקנות משלי.

אליקים רובינשטיין, בעל אשתו, הפרקליטה (לשעבר)

עד לפני כשנה, גם אליקים רובינשטיין ואשתו מרים היו במצב דומה. אליקים כיהן כשופט עליון, ובפניו הופיעו עורכי-דין מפרקליטות המדינה, שהם כפיפים או חברים לעבודה של אשתו מרים, בהיותה משנה לפרקליט המדינה. זמן קצר לאחר שפניתי אל שר המשפטים בתלונת אתיקה, גב' רובינשטיין התפטרה, בנסיבות שלא פורסמו. מה שכן פורסם, היה דוח נציבת תלונות הציבור על השופטים, ובו היא מתארת כיצד תלונת אתיקה שלא שלחתי אליה היא גם פסלה על הסף וגם ביררה. בדוח לשנת 2007, היא אף פירטה מדוע בכלל הדבר תקין ומותר, והוסיפה כנגד המלין (נגדי) דברי ביקורת הגובלים בהכפשה. על כך עיין ברשימתי "נציבת ההגנה על השופטים. דוח", מיום 3.4.08. מצב דומה, עלול להתקיים אם השופטת דבורה ברלינר תתמנה לעליון, הואיל ובתה דפנה מכהנת בפרקליטות המדינה בירושלים ומרבה להופיע בבית המשפט העליון. השגה על מועמדותה הוגשה לוועדה לבחירת שופטים. ברלינר בתגובתה, טענה שאין כפיפות בין עבודת שופט לפרקליט. מי שלא מאמין, שיקרא בעצמו. היא גם כלל לא התייחסה לאמור בכללי האתיקה, ומתוכן מכתבה אפשר להסיק שהיא רואה כללים אלה כמיותרים. העובדה שהוועדה לבחירת שופטים לא פסלה את מועמדותה, ממחישה כיצד מתייחסים שם להפרת כללי האתיקה.

המערכת מסרבת לדון בתלונת אתיקה על מודריק

ביום 5.2.09, נשלחה שאילתא לדובר בתי המשפט בעניין השופט ובתו. ארבעה ימים לאחר מכן נמסר לי טלפונית ש"אין תגובה", דהיינו סירוב להגיב לשאילתא. המסקנה אינה מסובכת. הנהלת בתי המשפט החליטה שלא לפעול ולהותיר את המצב על כנו. עקב כך, פניתי ביום 12.2.09 אל שר המשפטים בתלונת אתיקה על השופט עודד מודריק ודרשתי מהשר למלא את חובתו בחוק ולקבול על השופט. בסעיף האחרון במכתבי כתבתי: "מציעך לקדם תיקון לחוק, כך שעורך דין שהוא בן משפחה של שופט, יוכל להופיע רק בפני שופט שאין לו בן-משפחה שהוא עורך דין. התיקון צריך לבוא ביחד עם שורת צעדים נוספים, והוא מחוייב המציאות לנוכח המתרחש כיום בבתי המשפט." אלא שמאז, מתנהלת תכתובת חסרת ערך והנמקות ביני ובין סטודנטית העובדת בלשכת השר, שתפקידה הוא להשיב בכתב לפונים (קישור לתלונה ולתכתובת). לאחר כשבועיים, נשלחה אלי תשובה המציעה לי לפנות אל נציב תלונות הציבור על השופטים. שוב פניתי אל לשכת השר ודרשתי הנמקות מדוע הוא מתנער מחובתו שבחוק, הואיל ובעבירת אתיקה הקובל הוא שר המשפטים. צירפתי כמו-כן את סירובה של נציבת התלונות מיום 15.8.07, לטפל בתלונה דומה על השופט אליקים רובינשטיין שהופנתה אליה על ידו. יודגש, שיש לי הסתייגות עקרונית לפנות אל אליעזר גולדברג, לאחר שהוא עצמו התמנה לתפקיד נציב תלונות הציבור על השופטים בניגוד לחוק (מפאת גילו), ובהנמקה מדהימה ש"הוועדה הסתמכה על כך שגם הנציבה הקודמת מונתה לתפקידה לאחר שעברה את גיל 70 ומינוייה נותר על כנו, על כן לא היה מקום לקבוע אחרת לגבי המועמד הנוכחי."

עצומה לקבול על השופט מודריק

הקוראים הנכבדים מתבקשים בזאת שלא לשכוח לחלוק כבוד לשופטים ולרשות השופטת בבואם אל בית המשפט, והעיקר, לרחוש להם אמון, כי זה המקום והזמן לחזור על ציטוטו האלמותי של הנשיא ברק (בג"צ 732/84): "אימון הציבור ברשות השופטת הוא הנכס היקר ביותר שיש לה לרשות זו. זהו גם אחד מנכסיה היקרים ביותר של האומה. ידועה אמרתו של דה-בלזק, כי חוסר אימון בשפיטה הוא תחילת סופה של החברה". וברק התכוון לומר, שהשופטים מצידם עושים כל מה שצריך. השאר הוא שלנו, האזרחים. בהנחה שעל האזרחים להרים קולם כאשר האחראים לכך מסרבים למלא את חובתם שבחוק, פתחתי עצומה הדורשת משר המשפטים לקבול על השופט מודריק בגין עבירה על כללי האתיקה. ואגב, בימים הקרובים צפוי להתחלף שר המשפטים. מי יודע?!