נאמן המחזיק בזכויות בעלות בנכס הנאמנות, נחשב בעלים לכל דבר כלפי כולי עלמא. מכאן שניתן להשתמש בנאמנות כמכשיר להסתרת זכויות בנכסים, על-ידי העברתם לבעלות הנאמן, וזוהי, למעשה, עסקת הנאמנות הקלאסית.
לא אחת, משיקולים עסקיים, ממניעים אישיים ובמטרה להסוות את זהות בעל המניות וזכויותיו, מוסכם כי כבר בעת הקצאת המניות הראשונית יוחזקו כל המניות או חלקן בנאמנות. לעיתים אף במהלך פעילותה העסקית של החברה ומאותם השיקולים, מועברות חלק מן המניות לאחזקת נאמן במטרה לטשטש את זהות בעל המניות והקשר העסקי שלו לחברה.
נאמנות הינה זיקה לנכס: נאמנות, בהתאם להוראותיו של חוק הנאמנות, הינה זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק ולפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת כאשר נאמנות נוצרת על-פי חוק, על-פי חוזה עם נאמן או על-פי כתב הקדש. משמעות היותו של הנאמן בעל זיקה לנכס הינה הקניית אפשרות ומתן הרשאה לנאמן שליטה בנכס הנאמנות, ובהקשר של החזקת מניות בנאמנות, המשמעות המעשית הינה החזקת המניות ומתן האפשרות לפעול בן לצורך מילוי חובותיו.
קיימות שתי דרכים עיקריות הנגזרות באופן טבעי מהוראות חוזה הנאמנות, לשם הקניית השליטה בנכס לצורך פעילות הנאמן: האחת, הקניית הבעלות בנכס המעניקה מעצם טבעה לנאמן את הכח לפעול בנכס בצורה רחבה, יעילה ומהירה; השנייה, מתן הרשאה לנאמן לפעול בנכס. בשתי אמצעי השליטה הללו גם יחד, נחשב הנאמן, המחזיק בזכויות בעלות בנכס הנאמנות, כבעלים לכל דבר כלפי כולי עלמא.
חוזה נאמנות: החזקת מניות של חברה בנאמנות נוצרת על-פי חוזה להחזקת המניות בנאמנות שבין הנהנה לנאמן, הכפוף לשתי מערכות נורמטיביות: זו של דיני החוזים וזו שהוסדרה בחוק הנאמנות. חוזה נאמנות, ככל חוזה, יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בכל צורה אחרת, והוא יפורש כחוזה, לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.
הסכם הנאמנות מסדיר למעשה את היחסים המשפטיים שבין הצדדים לאורך תקופת החזקת המניות על-ידי הנאמן, תוך שבהסכם גופו יש ליתן ביטוי לאופן שליטת הנאמן במניות ובהוראות בלתי חוזרות הניתנות לו על-ידי הנהנה בקשר עם החזקתו במניות, בין היתר, בעניינים המהותיים הבאים: זכויות ההצבעה המוקנות לנאמן על-פי הנחיות הנהנה, הקניית האפשרות לנהנה להשתתף באסיפות בעלי המניות של החברה ולהצביע במקומו של הנאמן באמצעות החתמת הנאמן על כתב הסמכה (Proxy), וכן זכותו של הנאמן לקבלת הטבות בעבור הנהנה וניהולן במסגרת חשבון נאמנות שייפתח לשם כך. במסגרת ההסכם הנאמנות חל על הנאמן לרוב איסור מוחלט להעביר את המניות או לשעבדן או לבצע כל פעולה אחרת העלולה להגביל את זכויות הנהנה במניות, ללא הסכמתו המפורשת בכתב ומראש של הנהנה.
נאמנות על-פי חוזה עתידה להגיע לסיומה בשל התרחשותו של אירוע שנקבע בחוזה כעילה לסיום הנאמנות, או משהושגה מטרת הנאמנות ובכפוף למתן הודעה של מי מהצדדים, הנאמן או הנהנה, על כוונתו לסיים את הנאמנות. בהעדרו של הסכם בכתב, ניתן למעשה להסיק את סיום הנאמנות מתנאי הנאמנות ובהתאם לתכלית העסקית ונסיבותיה.
חוק החברות: סעיף 131(א) לחוק החברות קובע כי בעל מניה שהוא נאמן ידווח על כך לחברה, והחברה תרשום אותו במרשם בעלי המניות, תוך ציון נאמנותו, ויראו אותו לעניין חוק זה כבעל מניה.
מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים, בהתאם לסעיף 129 לחוק החברות, יהיו פתוחים לעיונו של כל אדם כאשר תוכן מרשם המניות כולל, בין היתר, פרטים מזהים מלאים של בעל המניות, כמות המניות וסוג המניות בבעלותו של כל בעל מניה, בציון ערכן הנקוב, אם קיים, ואם טרם שולם על חשבון התמורה שנקבעה למניה סכום כלשהו - הסכום שטרם שולם, וכן תאריך הקצאתן של המניות או מועדי העברתן לבעל המניות, לפי הענין.
בסעיף 133 לחוק החברות נקבע כי מרשם בעלי המניות יהיה ראייה לכאורה לנכונות הרשום בו, ובמקרה של סתירה בין הרשום במרשם בעלי המניות לתעודת המניה (סעיף 178 לחוק החברות), ערכו הראייתי של מרשם בעלי המניות עדיף על ערכה הראייתי של תעודת המניה.
יוצא, אם כן, כי חוק החברות מגשים את מטרת עסקת הנאמנות ככלי להסתרת זכויות במניות, באמצעות רישום הנאמן במרשם בעלי המניות תוך הסוואת זהותו של הנהנה, והחברה, יש לומר, יוצאת ידי חובתה כל עוד היא ממלאת את חיוביה כלפי בעלי המניות הרשומים בפנקס בעלי המניות, כאשר הנהנה, טרם הירשמו בפנקס החברים של החברה, הינו בעל זכות אובליגטורית/חוזית בלבד להירשם כבעליהן.
