מאוד פופולרי בימים אלו לחפש את ראשיהם של הטייקונים - אותם אילי הון שנקלעו לחובות של עשרות מיליארדי שקלים. הדבר בולט במיוחד בכמה אמצעי תקשורת, ובראשם "דה-מרקר", הקוראים להניח להם ליפול ולהעביר את השליטה בעסקיהם לידי הציבור.
זהו פופוליזם לשמו. הטענה העיקרית כלפי הטייקונים היא, שהם לקחו את כספי הציבור - שקנה איגרות חוב שלהם - וסיכנו אותם במיזמים במקומות כמו רוסיה, לאס וגאס ופולין. אך הטענה הזו לא נשמעה בזמן אמת; כאשר הפרויקטים הללו נראו רווחיים, כולם החמיאו לגאונות של הראש היהודי, המצליח לעשות עסקים במקומות קשים.
חוץ מזה, איזו ברירה הייתה להם? ישראל היא מדינה קטנה עם משק קטן ומוגבל. 45% מהתמ"ג שלנו מופנים לייצוא - מה שמוכיח עד כמה אנו זקוקים לשוקי העולם כדי להתפתח. כמו שהפרדסנים מייצאים תפוזים, כך הטייקונים ייצאו ידע. וכמו שאנו רוצים שמשקיעים זרים יבואו אלינו, כך הטייקונים הם המשקיעים הזרים בארצות העולם.
ומה פירוש "העברת הבעלות לידי הציבור"? האם הכוונה למשקיעים המוסדיים? הרי גם הם הפסידו בשנה שעברה עשרות אחוזים, וגם הם מצויים על הכוונת של אותם עיתונאים ופרשנים. אז אולי הממשלה? נו, באמת. אנחנו רוצים לחזור למשק המפא"יניקי של שנות החמישים?
תאמרו: זה קורה בארה"ב ובאירופה. אז ראשית, זה קורה בעיקר במוסדות פיננסיים שפשטו את הרגל - וזה לא המצב אצלנו. ושנית, המשק שלנו נכנס למשבר הזה - שהוא משבר מיובא לחלוטין - במצב מקרו הרבה יותר טוב מאשר ארה"ב ואירופה. ושלישית, גם שם הצעדים הללו נעשים במשורה ובזהירות רבה.
הטייקונים ודאי צריכים לשלם מחיר על הפסדיהם. אסור שהכל יפול על המשקיעים מן הציבור. אך מכאן ועד להתלהמות חסרת הרסן נגדם - הדרך רחוקה.
