כמעט כל חיי אני גר בתל אביב, ליתר דיוק - 43 שנים. קרוב ל-30 שנה מתוכן אני מתגורר בסמוך לכיכר מלכי ישראל. ראיתי כאן הרבה מאוד אירועים, ולצערי הייתי עד גם להרבה חילולי שבת סביב אירועים אלו. אבל כמו חילול השבת של היום - כזה דבר עוד לא ראיתי.
כבר בשעה 10 בבוקר נפרסו סביב הכיכר עשרות שוטרים והתנהלו הכנות למופע. ב-4 אחרי הצהריים - למעלה משלוש שעות וחצי לפני צאת השבת - נסגרו כל הרחובות ומאות שוטרים, סדרנים ואנשי ביטחון היו בתפקיד. שעה לפני צאת השבת נשמעה המוזיקה מן הכיכר. אלפים נהרו בכלי רכב לאזור הסמוך לכיכר, המסוק של המשטרה פיטרל מלמעלה. ומותר להניח, שמאחורי הקלעים עמלו עוד עשרות ואולי מאות עובדים.
נניח בצד את השאלה האם העסק הזה חוקי; קרוב לוודאי שלא, ודאי לגבי מי שאינם אנשי ביטחון, לאור חוק שעות עבודה ומנוחה. נעסוק רק בצד הציבורי: כיצד זה שאירוע ממלכתי, הממומן בידי משלמי הארנונה - ובהם רבבות שומרי מצוות - גורר כזה חילול שבת?
ואל תגידו שלא הייתה ברירה. היתה, ועוד איך היתה. מה היה קורה אילו האירוע היה מתקיים בערב אחר בשבוע? למה דווקא מוצאי שבת? יש משחקי כדורגל בימים אחרים, יש מופעי תרבות בימים אחרים, יש עצרות בחירות ועצרות פוליטיות בימים אחרים. אז רק את החינגה הזאת לא הייתה שום אפשרות לקיים בשום יום אחר?
תל אביב מתהדרת בכך שהיא עיר ללא הפסקה, עיר של כל תושביה. חגיגות המאה יורקות בפניהם של התושבים הדתיים שעוד לא ברחו מהעיר הזאת. זה התחיל עם החסות של AP:PM (חסות שהוסרה רק לאחר שמישהו שם לב שמדובר ברשת הנתבעת בידי העירייה על חילולי השבת שלה), נמשך במקום השולי שניתן לחיים הדתיים בעיר (תפילה חגיגית אחת היום וזהו) והגיע לשיאו בחילול השבת הענק.
זוהי גם יריקה על קברותיהם של מייסדי תל אביב, שהיו חילוניים אך כיבדו את המסורת ואת השבת. בציוריו של נחום גוטמן ניתן לראות את השרשרת שחסמה את רחוב הרצל ומנעה כניסת מרכבות ובהמות לשכונה בשבתות. והנה שני קטעים מתוך הפרוטוקולים של ועד אחוזת בית (שתוארכו רק בתאריך העברי):
- מוצאי שבת קודש, אור ליום י"א ניסן תרע"א [8.4.1911]: "לכתוב להאדונים י' שלוש ווילסון, שאם יעבדו אצלם ערבים בשבת או שחמורים יביאו אבנים בשבת - ישלמו קנס 5 פראנק. וזאת אזהרה אחרונה".
- ט"ז אדר שני תרע"ג [25.3.1913]: "מקריאים את המכתב של הרב קוק [שהיה אז רבה של יפו] שמסרו לו שהדיליז'נס של תל אביב נוסע בשבת. ההחלטה: להודיע לרב קוק שהדיליז'נס לא נסע בשבת בתל אביב, יען כי הדרך שלנו סגורה בשבת, אולם שלחו את הדיליז'נס לתקן בשבת".
כאשר מישהו מנסה להקים בית כנסת בשכונה חילונית - קמות זעקות עד לב השמים. מבצעי תפילין של חב"ד נתקלים בצעקות שבר על "מיסיונריות". אבל לרמוס בראש כל חוצות את השבת, באירוע רשמי שעליו אני כאדם דתי משלם - זה בסדר.
השבת היא כבר מזמן מרמס בתל אביב. יש אוטובוסים ויש בתי קולנוע ויש בתי קפה ויש חנויות ומה לא. אך הפעם, העירייה היא ש"הגדילה" לעשות והראתה שאין שום הבדל בין העיר העברית הראשונה לבין אחרונת ערי הגויים.
