קווי הזהות המגדירים את זהותי מעמידים את תל אביב כקונספט אורבני, תרבותי, זהותי, הרחק הרחק ממני השבח לאל. ואולם דווקא מבחוץ, מן הפריפריה הישראלית ניתן לדעתי לשרטט תמונה מדוייקת יותר וממילא עגומה עד בכי, של העיר העברית הראשונה על יופייה וששונה, ועל כיעורה ומחדליה.
תל אביב, חזונם העירוני של בן התרבות הווינאית, בנימין זאב הרצל ושל הוגים ציוניים אחרים, לצד סופרים ומשוררים מופלאים, שאהבו להתרפק ברומנטיקה מצועפת, על מראות הדיונות החוליות שלחופה. שאהבו למולל מילות שיריהם בבתי הקפה שגידלה. שראו מבעד לקצף גלי ימה את היופי הבתולי של ארץ לא כבושה, המחכה לאהוביה לגאול אותה משיממונה האלט נוי לנדי.
שינוי עצום עבר על תל אביב שהפכה עם השנים להרבה יותר מסתם פיסת גיאוגרפיה עמוסת שקיקה וציפיות עתיד. תל אביב הפכה משוליה התכולים של ארץ ים תיכונית, למרכז תרבותי, עירוני, רב-שימושי ומולטי תכליתי המגדל בשוליו ארץ פרובנציאלית. ואכן, כבן לשוליים הישראלים של תל אביב, המבט על העיר המכאיבה והמענגת הזאת הוא מבט מלא סתירות וניגודים.
מלאת יופי אך נעדרת נשמה בני ובנות הפריפריה הארץ-ישראלית יוצאים לבלות בתל אביב. הם נוסעים לקניות בתל אביב, וקופצים לים בתל אביב. סועדים את ליבם במסעדות תל אביב, ומטיילים בתל אביב לאורך הטיילת. תל אביב העיר היא עיר האורות, הבילויים, הסלבריטאים וכל המי ומי ההופך למין 'מי' שכזה, בגלל שהברנז'ה התל אביבית הבריגה אותו עמוק עמוק אל תוך המוח שלנו באמצעות שליטתה בתקשורת ובניראות הציבורית הכללית.
בעבור השוליים הארץ-ישראלים, תל אביב היא עיר המוזיאונים, האמנות, הספרות, והמוזיקה. עיר ויזלטירית כזאת, עם 'אמנות קונספטואלית' המנסה לשווק את עצמה לדעת באמצעות הפוזה האווטסיידרית, הפרו שלום עכשווית, ניאו ראדקאלית, יעני ליברלית, פוסט אנרכיסטית, מולטי סקסואלית, טראנס דמוקרטית המשומשת. פוזה שהפכה את תל אביב מעיר לקונספט. אפילו במבניה מסגירה את עצמה תל אביב: קונסטרוקציות מפולדות, פוזלות אל אורות המכוניות המבתרות אותה לאורכה ולרחבה במין פזילות מזוגגות זכוכית. שלטי חוצות עם בחורות צעירות מעורטלות צווי אופנה עכשוויים, ומסכי פלאזמה רבי-תמונות המסתירים עמוק עמוק בבטן העיר את מבניה המתפוררים של העיר הישנה המתפוגגת. חלקם משופצים במין שפריץ של יאפיות אמנותית מלאת יופי אבל נעדרת נשמה, וחלקם מועדים להריסה. חוף מבוטן, שמסכי ענק מעטרים אותו, כדי שהים לא יסתיר לאורחי בתי הקפה בטיילת את משחקי המונדיאל.
מזוהמת בזרות ובזרים תל אביב היא עיר שמציפה את הסכסוך הכללי המחלק את כלל הארץ מן השוליים המזינים אותה. עיון בפוזה התל אביבית מסגיר אף הוא את תרבות השסע והסכסוך. שלטים באנגלית, פאבים איריים, מסעדות עם מאכלים שאף יהודי לא היה מעלה על דעתו לאכול לפני מאה וחמישים שנה, ואלפי אלפים של זוגות עיניים מתבוננות החוצה, אל נמל התעופה בן-גוריון. פתח מילוט יחיד מן הצחנה הלבנטינית. ארץ ישראל היא פריפריה של פריפריה, שוליים הגודלות בשוליה של תרבות שולית. ארץ ישראל שוכנת לגבולה של תל אביב, ואילו תל אביב היא החצר האחורית של תרבות אירופה. אנשיה לא נופשים בראש העין, הם לא מבקרים בדימונה, ודיונות החול התל אביביות הן מושא געגועיהם של הירושלמים בלבד. בעבור התל אביבים, דיונות החול הן פוטנציאל נדל"ני, או מרכז לשיווק מין לעת מצוא. 'הירקון זורם ונשפך לים - הזונות גם' שר דוכין בקולו הזהב, הבעיה היא שכל השפך הירקוני זנותי, קונספטואלי, פוסט אמו הזה הופך לאידיאל תרבותי בעבור מדינה שלמה.
תל אביב של המשוררים ושל האוהבים הייתה נפלאה. היא התקיימה בנקיות דעתם של חולמים והוזים, של רומנטיקנים חסרי תקנה ושל דרימרים מושבעים שעיצבו עתיד מופלא בעיני רוחם. ואולם תל אביב של המציאות הנוכחית נפלה קורבן לזרועותיהם הנצלניות של אנשי הבצע נעדרי החזון. היא נאנסת מדי יום על-ידי אחוזי הפשע הגואים בה. תל אביב היום היא עיר הזנות והסמים, היא העיר המזוהה יותר מכל עם הנשים הנסחרות בה, עם הזונות המסורסרות בה, עם הפועלים הזרים המשתכרים למרגלותיה ועם הירושלמים המסתובבים בה כתיירים זרים שזה עתה גילו ארץ חדשה.
תרבות ואמנות מעוותות איך יוכלו הוויזלטירים לגלות את ערוות שחיתות עירם. איך יודיעו בראש גיליונות יצירתם אודות זיוף התדמית האינטלקטואלית הקולקטיבית של עדר המטומטמים המרכיבים את ביב השופכין של היצירה התל אביבית ויוצריה. כיצד לספר לאוצרים ולבעלי הגלריות עם העיגולדים, שכל הפוזה הקונספטואלית לא באה לעולם אלא כדי לתת לגיטימציה ליוצרים חסרי כישרון. שגילו שבמקום לצייר אפשר להדביק גזרי עיתונים ישנים על עץ. שבמקום לפסל אפשר להניח אסלה בגלריה. כיצד ניתן להסביר בשיר שכל מה שצריך אומן בתל אביב הוא זוג משקפיים, ו'קונספט טוב'. מילים פוליטיות שמאלניות למשעי. כמה דמעות על 'פליטים פלשתינים', על 'זוועות הכיבוש' ועל 'אלימות המתנחלים'. נטייה הומוסקסואלית מוצהרת, לצד התנערות מכל סממן יהודי, ציוני או ישראלי. פרס אירופי אחד או שניים עבור 'יצירה איכותית' ופוזה קבועה באחד מבתי הקפה, רצוי בשביל העממיות בתל אביב הישנה. תחת מעטה מנצח כזה, לא משנה מה ייצור האומן הוא יהפוך לחידוש שלא היה כמותו בעולם בין לילה. הוא יצולם, יסונטז, יעוכל וישווק כ'פורץ גבולות השמרנות הפוריטנית היודו ציונית', כיוצר חדשן המחבר את הפריפריה האירופית התקועה באונס בלוואנט עם תרבות אירופה הנקייה.
תל אביב של היום מאמצת את פוזת הרטרו. אופניים מעוצבות סטייל 'נערי הפרחים' עם סלסלות קלועות על הסבל. תסרוקות בלתי מוסברות וביגוד יד שנייה או כמו יד שנייה מעוצב ברשלנות מכוונת. ילדים בני עשרה הלומי 'שלום', חלולי תודעה היסטורית, נעדרי זהות עצמית, רוויים עד אחרון גרגירי האי קיו שלהם בשיח 'זכויות מיעוטים' פלשתיני, שהחליף ודחק לחלוטין את שיח החולמים העבריים, הציוני, אל תהום הנשייה.
