הקאמבק של בנימין נתניהו עשה קאמבק גם לכלבי השמירה של הדמוקרטיה: בימיו של אריאל שרון, שהפך את עורו מאימת בתי המשפט, נשרו שיניהם והיו לפודלים רפוסים המכשכשים בזנבם ומלקקים את רגלי אדונם. הם הפקירו את הדמוקרטיה, ובמקום לשמור עליה הם שמרו מכל משמר על האתרוג, בתנאי אחד ויחיד: שיקפיד להגשים את האג'נדה שלהם.
כשנשר האתרוג לאסונם ושקע בתרדמת, לא ידעו הפודלים את נפשם. אך כשהבטיח להם יורשו שהוא עולה על רבו, אינו מסתפק בהינתקות אלא מתכנן גם התכנסות, הם פיזזו בחדווה לקראתו וקידמו ביללות גיל את אדונם החדש. אולם אפילו פודלים מאולפים שכמותם, אחרי מלחמת לבנון על כל מחדליה, ואחרי שאדונם החדש נקרא להתייצב בפני חוקרי המשטרה, אפילו הם הבינו שהוגדשה הסאה והם החלו לחרוץ לשון. אך עד מהרה נמצאה להם יורשת צחה ולבנה שהפציעה בשמי תהליך השלום. אולם להוותם, נכזבה תוחלתם ויקירתם לא זכתה להתיישב על כסא ראש הממשלה. ולאסונם, שנוא נפשם בנימין נתניהו, הצליח להרכיב ממשלה ולתפוס את השלטון.
"הברכות" שנחתו על ראשו הפודלים לא התמהמהו ולו דקה אחת, ומיהרו להוציא מתוק מעז. השירו את תלתליהם, הזקיפו את קומתם, שרגו את שריריהם, והפכו באחת לזאבי ערבות צמאי דם.
הם שכחו שנהוג להעניק לראש ממשלה חדש מאה ימים של חסד, הם לא נתנו לו אפילו שעה אחת של חסד, ולהלן קומץ מקרי של "הברכות" אותן הרעיפו על ראשו של נתניהו ועל ממשלתו, שהיא במקרה גם ממשלתם:
כותבת
סימה קדמון בידיעות אחרונות: "אז מה אפשר להגיד על שלושת האנשים הכי חשובים במדינה? האחד סחבק, השני ראה חיילים בריטיים כשעוד לא נולד, והשלישי רוצה לתקוף את סכר אסואן". (מעניין מה הייתה כותבת עליהם אילו השכילו לחבור ליקירתה יונת השלום הצחורה?).
כמוצאת שלל רב מזנקת קדמון על הטרף הקל שהיא רעיית ראש הממשלה: "כן, כן, שרה חזרה לחיינו. בשקט, כמעט בהתגנבות... אז אם נדמה לנו שקיבלנו אשת ראש ממשלה שנוכחותה לא תורגש, ושהיא לא תתחכך בחיינו ותשפיע עליהם, זו טעות. קבלו שוב את אשת ראש הממשלה. היידה שרה" היא מסיימת, כשריר זב מבין שיני הארס שלה.
ומה דעתו של
אורי משגב בידיעות אחרונות? "מספרים לנו שממשלת נתניהו אמורה להסיר מישראל את אימת הפצצה הגרעינית, אבל בממדיה המופקרים היא מזכירה בעיקר פצצת סירחון".
ומה אומר
יואל מרקוס על נתניהו לאנשים החושבים של הארץ: "כשרואים את תומכיו המיליארדרים מתמוגגים כעדים מתחת לחופה, מלמד האנטוראז' (הפמליה ג.ג.) המפנק שלו מלפני עשור, שהוא לא ממש השתנה. סיגרים מתוצרת 'קוהיבה', לא יחסרו לו, מתוך הנחה ששרה מרשה לו לעשן בבית" (וכרגיל, הכו בשרה ותצילו את המדינה).
וגם
בן כספית במעריב אינו טומן את עטו בצלחת: "האם הוא הפיק לקחים מהכישלון הראשון שלו? האם התנהלותו השתפרה? למרבה הצער, על-פי מצב העניינים הנוכחי, התשובה לשאלות הללו שלילית". כך נחרץ גורלו של נתניהו לפני שכינס את ממשלתו לישיבתה הראשונה.
ומה דעתו של הוגה הדעות
נתן זהבי ב-nrg על נתניהו ועל שר האוצר שלו: "שטייניץ, כמו כלב נאמן, ליקק את עכוזו של ביבי במשך שנים, וכעת ביבי - שיודע חברות ונאמנות מה הן - העניק לבואש שלו את מתנת חייו, ככה זה אצל מנהיגים גדולים, לפרס היה פודל, לקליגולה היה סוס, ולביבי יש בואש".
לסיכום - כך ייעשה לראש ממשלה שהתקשורת חפצה ביקרו. לשמחתם יצא להם שוב הביבי, והם שבים לשקוע בקרקעית הביב.
