מהומה רבתי מתעוררת בציפי-תקשורת עקב דבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן אודות ועידת אנאפוליס. ועידת אנאפוליס, אותה נפיחה אחרונה שנפח הנשיא בוש בתהליך ה"שלום" בכיכובן של שתי נשות הדיפלומטיה, ציפי וקונדי, ניסתה בפעם המי יודע כמה לשכנע את ישראל להתאבד, ואת הערבים להמתין בסבלנות להתאבדות מבלי לדחוק את הקץ. על אוהל המחאה שהקים אל"מ (במיל.) יהואר גל מול משרד ראש הממשלה נאמר:
ועידת אנאפוליס, כל הארץ שדרות. ואכן תוך מספר חודשים שליש מן הארץ הפכה לשדרות, דהיינו מטווח טילים, ומבצע 'עופרת נוזלית' הפך מחויב המציאות.
מה בדיוק הוחלט בוועידת אנאפוליס? הנה עיקרי הדברים שסוכמו בין שלושת הקודקודים, עבאס, אולמרט ובוש:
1. הסכמה ששפיכות דמים היא דבר רע.
2. נחישות להביא שלום, המבוסס על חופש, ביטחון, צדק, כבוד, הערכה, הכרה הדדית, פיתוח תרבות של שלילת האלימות, והתעמתות עם טרור, אם מצד ישראל, או הצד הפלשתיני.
3. קידום המטרה של פתרון שתי המדינות ישראל ופלשתין החיות בשכנות טובה. התחייבות למשא-ומתן אמיתי, שיסכם את כל בעיות הליבה, ללא יוצא מן הכלל, עד סוף 2008.
4. פגישות דו-שבועיות לקידום כל האמור לעיל.
5. יישום של כל ההתחייבויות על-פי מפת הדרכים של 2003.
6. מינוי מוסכם של ארצות הברית כשופט יחיד של יישום ההתחייבויות.
כמו כל סיכום יש להתייחס לגופם של הדוברים ולגופו של עניין נתחיל בדוברים. בוש סיים את כהונתו, ארצות הברית בחרה באיש שהוא ההפך הגמור מבוש.
עבאס הלא הוא אבו מאזן, הוא יושב-ראש המפלגה שהובסה בבחירות לרשות אותה הוא מתיימר לייצג, ואף הושלכה החוצה פיזית מן השטח היחיד שתחת שליטתה הבלעדית. כהונתו הסתיימה למעשה בינואר 2009. אולמרט היה לברווז צולע מבחינה פוליטית, הושלך ממפלגתו, וסיים כהונתו בבושת פנים עם כתב אישום בעוון שחיתות רבתי. אם אלו האנשים, תוקף החלטותיהם מוטל בספק.
ועתה לגופם של דברים. - שפיכות הדמים נמשכת, בכל מקום בו מצוי ערבי חמוש, ואפילו במכוש, יש ניסיון רצח של יהודי, גם אם הוא ילד ארוך פאות. אם הוא חמוש בטילים, חזקה עליהם שלא יחלידו על הכנים.
- אין שום סימנים של התעמתות עם הטרור, לא בצד הישראלי, המתחזק את מדינת הטרור בעזה ואת ארגוני הטרור של הארגון לשחרור פלשתין, ולא בצד הערבי, הנוקט בטרור כמדיניות. מבחינת שלילת האלימות וההסתה לאלימות, גם הרשות הפלשתינית וגם המפלגה המנצחת בבחירות, חמאס, הולכות ומקצינות את ההסתה, כולל הסתה אישית כנגד שר החוץ של מדינת ישראל.
- הפיתרון של שתי מדינות לשני עמים כבר קיים, אך איננו מקודם. בין המדינות, האחת שרובה יהודית, והשנייה שרובה פלשתינית וכולה ערבית-מוסלמית, ישנו גבול ברור, השקע הסורי-אפריקני, ואף על-פי כן, הפתרון הנראה היטב אפילו מן הירח, איננו מיושם.
- הפגישות הדו-שבועיות אכן קוימו, אבל באורח חד-צדדי. באופן מוזר ביותר נמנע ראש ממשלת ישראל לנסוע שמונה קילומטרים אל עמיתו מחמוד עבאס היושב בטח בצפון ירושלים, מערבית לכוכב יעקב.
- מפת הדרכים של הנשיא בוש, שהיא העתק-הדבק של תוכנית אדוניו הסעודים, הוכיחה עצמה על פני שש שנים כתוכנית לא ישימה. הדד-ליין ליישומה עד סוף שנת 2008 פקע. על כן סעיף זה ריק מתוכן.
- מינוי השופט האמריקני איננו מקובל על מרבית העולם, לא הערבי, לא הרוסי, ולא האירופי. על כן הסיכום בין שלושת הברווזים הצולעים איננו יצוק יותר מאשר עופרת יצוקה ושחרורו הקרוב של גלעד שליט.
איפה השבויים בהסכם? דבר לא נאמר בסיכומים הללו אודות החטוף גלעד שליט והעצור יונתן פולארד. שתיקה מהדהדת, שתיקת הכבשים, מורך רוח וצחנת הפחד, זה איכות היחס לשבויי ישראל.
האם היה מישהו מקבל תוכנית ריפוי לסרטן שכל אחד ממרכיביה הוכח ככישלון חרוץ?
האם להתייחס ברצינות לסיכומיו של ראש ממשלה שאיננו עושה דבר לשחרר את שבוייו?
האם ייפלא ששר החוץ החדש של ישראל יבטל מכל וכל את סיכומי ועידת אנאפוליס?
מסתבר שכן. מכונת התקשורת המשומנת שהציבה את ציפי לבני כדגל לפני המחנה מזדעזעת מאמירה של יהודי המסרב לקבל תוכנית טיפול כושלת המבוססת כולה על הנחות יסוד שגויות והפקרות לשמה. מכונת התקשורת עדיין לא הפנימה שהבחירות הסתיימו, העם בחר בממשלה אחרת, בדרך אחרת ובמנהיגות אחרת.
אינני חסיד גדול של ליברמן, אבל אם נשווה לקודמתו, או לשר החוץ המיתולוגי שמעון פרס, הרי ליברמן הוא משב רוח רעננה של התאמה בין המציאות האמיתית למדיניות.
המתעניין יוכל לעיין בפניני הלשון האנגלית המצורפים בהמשך.
