"מדיניות של שלום וביטחון" היא לא רק סיסמה ריקה מתוכן, אלא גם: משימה בלתי אפשרית, דבר והיפוכו, חלום מזרח תיכון חדש, אשר קיצוני השמאל הצליחו להשריש בחשיבה המדינית הישראלית, על אף תבוסתם בבחירות.
קיצוני השמאל, שחלקם מכהנים בתפקידים בכירים בממשלה, מנסים בדרכם גם כיום ליצור דה-לגיטימציה לשפיות של שר החוץ הישראלי ולאמירותיו ההגיוניות, הנובעות במישרין מיצר בריא של הישרדות.
בכך ממשיכים הם, למעשה, את שיטתם הבולשביקית של סתימת פיות ושטיפת מוחות.
וזה עובד.
הא ראיה, כי ראש הממשלה מדבר בלשון חצויה, כהכתבת קיצוני השמאל, כאשר הוא מתווה מדיניות בלתי אפשרית של:
"שלום וביטחון".
מדובר במהלכים פיקטיביים בלתי אפשריים.
אם הדברים נאמרים רק כדי להשתיק את שותפי השמאל, ניחא, וגם בכך יש נזק.
ולעצם העניין:
שלום עם סוריה, כדוגמא עיקרית, מצריך ראשית כל משא-ומתן עם סוריה.
משא-ומתן עם סוריה הוא מעשה איוולת, במצב בו אסד איים על מדינת ישראל כי ייקח את רמת הגולן או בשלום או במלחמה.
כניסה למו"מ לאחר דברים אלה, תתקבל אצל הערבים - יש לומר: בצדק - כתבוסתנות.
תבוסתנות במזרח התיכון מזמינה מלחמה, ולא שלום, דבר שהוכח לא אחת.
שלום עם סוריה, גם על-פי עמדות מדינת ישראל כיום, יהיה כרוך בוויתור על חלקים מרמת הגולן, דבר שיבטל את השליטה של ישראל באזור הצפוני ואת איומה הפוטנציאלי והמרתיע של מדינת ישראל על דמשק.
במצב חדש זה - העריץ הסורי לא רק ישכשך כפות רגליו בכינרת, אלא גם יחצה אותה כדי לנסות להרוג יהודים בדגניה, לאחר שירכך את צפון מדינת ישראל בטילים (בהדרגה, כמובן, בסגנון טילי הדרום), וזה מצב של מלחמה ולא שלום.
שלום עם כנופיות הטרור הוא לא רצוי לנו ולא רצוי להן.
כאשר שר הביטחון היה ראש ממשלה - הוא חוות את הביזיון הכרוך בהסכמה ובחתירה לשלום עם טרוריסטים, כשניסה לתת את כל השטחים הכבושים - וערפאת סירב לקבל.
כך יהיה גם עם הטרוריסטים של היום, ממשיכי דרכו של ערפאת ומעצימיה.
השלום שנעשה עם מצרים, מאפשר לה להתעצם בשקט ובביטחה בנשק מערבי, ולא ברור לאיזו מטרה; אולי כן ברור.
השלום היחידי באזור שנעשה ללא תמורה של שטחים, הוא השלום עם ירדן, ולמעשה לא בוצע כמעט שום שינוי מהותי בכריתת חוזה שלום זה.
ממלכת ירדן הקפידה גם עובר לכריתת חוזה השלום, להימנע מפגיעה במדינת ישראל, וכל ההבדל הוא בכמה תיירים מיותרים שמבקרים בסלע האדום.
אלא ששלום מסוג זה, שאינו מהווה שום שינוי מהותי, לא יכול להתבצע מול סוריה גם לא מול לבנון וכנופיות הטרור, ואפילו נסיגה משטחים כבושים - אינה מרככת אותם ולא מבטלת את תוכניותיהם בתחום הטרור ואת מאווייהם הרטובים להשמדת מדינת ישראל.
מאוויים אלו באים לידי ביטוי ברור - באמנות הכתובות, בספרי הלימוד, בקייטנות השאהידים, בסוג ההתחמשות, באימהות הערביות השולחות את ילדיהן להתפוצץ כמשאת נפשן, בתעמולה הארסית, בעיתונות, בהתלהמות המנהיגים, ובעיקר במעשי טרור.
לאור כל זאת, דווקא האמירות של שר החוץ הישראלי הן האמירות השפויות, הנכונות להיאמר, המותאמות למצבה של מדינת ישראל, ואילו הכמיהה לשלום וביטחון כמיקשה אחת - היא חלום באספמיה במקרה הטוב, וחלום בלהות במקרה הרע.
