אובמה: האיסלאם עיצב את אמריקה

"מביעים אנו", אמר ברק אובמה בפני הפרלמנט הטורקי ביום שני, "את הערכתנו העמוקה לאמונה האיסלאמית, שעשתה כה רבות במהלך המאות לעיצוב העולם – ובכלל זאת בארצי שלי". אין להכחיש כי האמונה האיסלאמית עשתה רבות על-מנת לעצב את העולם – הצהרה שאינה טוענת לשיפוט ערכי לגבי האופן המדויק בו היא עיצבה את העולם. היא גיבשה את התרבות השלטת במה שידוע כעולם האיסלאמי במשך מאות שנים. אך למה לכל הרוחות יכול היה אובמה להתייחס כאשר הוא אמר כי האיסלאם גם "עשה כה הרבה" לעיצוב ארצו שלו? אלא אם אובמה מחשיב עצמו אינדונזי, הרי שהצהרתו הייתה משונה באופן יוצא דופן. אחר הכל, כיצד עיצבה האמונה האיסלאמית את ארצות הברית? האם היו מוסלמים לצידו של פול רביר ברכיבתו, או שניצבו לצידו של פטריק הנרי כאשר הוא הצהיר "תנו לי חירות או תנו לי מוות"? האם היו מוסלמים בינות המנסחים או החותמים על הצהרת העצמאות, המצהירה כי כל בני האדם – לא רק המוסלמים, כפי שהחוק האסלמי מצהיר – ניחנו על-ידי יוצרם בזכויות שאינן ניתנות להעברה, ובכללן הזכות לחיים, חירות ולשאיפה לאושר? האם היו מוסלמים בינות אלו שניסחו את החוקה ועסקו בויכוחים נמרצים על סעיפיה, או בינות אלו שמנו את סעיפי הצהרת הזכויות, המבטיחה - שוב, בניגוד לעיקרי החוק האיסלאמי – כי לא תהיה דת לאומית, וכי אסור לפגוע בחופש הדיבור? לא היו. האם מוסלמים נטלו חלק במאבק העצום נגד העבדות, מאבק שהגדיר כה הרבה מהבנתנו הנוכחית את טבעה של הרפובליקה וזכויותיו של הפרט בה? הם לא. האם האמונה האיסלאמית עיצבה את הדרך בה ארצות הברית הגיבה לאתגר העצום של שתי מלחמות עולם, למיתון הגדול, למלחמה הקרה? היא לא. האם האמונה האיסלאמית, עם המנגנון החוקתי שלה הממסד אפליה נגד הלא-מוסלמים, עיצבה את תנועת זכויות האזרח בארצות הברית? את חוק זכויות האזרח של שנת 1964 המגן על שוויון בגישה למוסדות ציבור – ניצחון שהושג במאבק קשה ובמחיר גבוה, וכזה שקבוצות מוסלמיות ניסו לסכל בארה"ב רק לאחרונה. דוגמה בולטת לניסיון כזה היה הוויכוח על אלכוהול במונית שדה התעופה, כאשר נהגי מוניות מוסלמים החלו לסרב להסיע נוסעים שנשאו אלכוהול, על בסיס האמונה האיסלאמית. הנחת היסוד מתחת ליוזמות אלו – כי אפלייה על בסיס דתי היא מוצדקת – חותרת ישירות תחת העקרונות הפוליטיקה האמריקנית כי "כל בני האדם נוצרו שווים", כלומר, כי יש להם את הזכות ליחס שווה על-פי החוק ובחברה. בסוקרנו את כל המרקם של ההיסטוריה האמריקנית, נאלץ לחפש בדוחק רב דרך משמעותית כלשהי בה השפיעה האמונה האיסלאמית על ארצות הברית במונחים של העקרונות השולטים בה וטבעה של החברה האמריקנית. בה בעת, יש מספר דרכים בהן, אם הייתה נוכחות איסלאמית משמעותית במדינה באותה העת, חלק מן העקרונות החשובים והמוערכים ביותר של החברה האמריקנית וחוקיה היו נתקלים בהתנגדות עזה, ועלולים היו שלא לבוא לעולם. ובכן, באיזו דרך עיצבה האמונה האיסלאמית את ארצו של אובמה? האירוע המשמעותי ביותר הקשור לאמונה האיסלאמית שעיצב את פניה של ארצות הברית היה ההתקפה על מרכז הסחר העולמי ועל הפנטגון ב-11 בספטמבר, 2001. התקפות אלו עיצבו את האומה בכמה דרכים: הם הובילו לכמה פיתוחים חדישים בתחום אבטחת הטיסות, אשר בדורות הבאים – אם אקלים התקינות הפוליטית ימשיך לערפל את התודעות – אולי יתווספו לתערוכה הפנטאזיונית "1001 המצאות מוסלמיות". האמונה האיסלאמית עיצבה את ארה"ב מאז ה-11 בספטמבר בהובילה להוצאת ביליונים על צעדים למניעת טרור, ולהרפתקאות בעירק ובאפגניסטן, ולהקמת גוואנטנמו, ולרכיבים כה רבים של הנוף הפוליטי והתרבותי עד כי לא ניתן למנותם ברוחב היריעה של מאמר אחד. כמובן, אובמה לבטח לא התכוון במחשבתו לכל אלו. אך על מה הוא יכול היה לחשוב? הצהרתו הייתה רשלנית או נגועה בבורות, או גם וגם. לא אלו האיכויות להן אנו זקוקים במפקד עליון, גם לא בזמנים הטובים ביותר.