בתפקיד המטיף: עמוס עוז

זה כבר הפך לריטואל קבוע. הוא מוציא ספר חדש ואז הוא מתראיין. בראיון הוא מדבר בעיקר על הספר החדש, וכמה הוא משתדל להפריד בין ספרות לפוליטיקה, ואיך הוא משתמש בשני עטים - שחור וכחול, "ולעולם לא מערבב ביניהם". ואז הוא זורק כמה משפטים לאוויר, חצים פוליטיים מחודדים כמו: "ישראל חצתה את כל הקווים האדומים" ו-"הרסנו את הרחובות של עזה עם בולדוזרים" וקוצר את החשיפה התקשורתית. עמוס עוז יודע לקדם את הספרים שלו. הוא יודע איך ליצור רעש תקשורתי, והוא יודע טוב מאוד איך לתמרן את התקשורת כרצונו. עכשיו הוא אומר בראיון ל'ניו-יורק טיימס' כי ישראל "דחפה את כל הקווים האדומים" ושיש הבדל תהומי בין מלחמת ששת הימים לברוטאליות הישראלית במבצע 'עופרת יצוקה'. "אז לא שיטחנו רחובות עם בולדוזרים", הוא נאנח בייסורים לעיתון החשוב ביותר בעולם ומייצר את הכותרות הנוצצות. עוז הוא מטיף סדרתי שנוהג להכפיש את ישראל בעיקר לפני שהוא מפרסם ספר חדש. כן, הוא סופר מצליח, מכובד, ספריו נהדרים ומרתקים, אבל חוסר העקביות שלו ובחירת הטיימינג שלו להלקות בחברה הישראלית בחמת זעם, מתאימה ליחצנים ולאנשים שמבינים בעיקר בקידום מכירות. אלא שיש לעמוס בעיה - הוא לא נמצא בעמדה של הטפה מהסיבה הפשוטה: הוא תמך במלחמה. בראשית מבצע 'עופרת יצוקה' הוא כתב מאמר ב'ידיעות אחרונות' כמה הגיעו מים עד נפש ושזוהי זכותה של מדינה להגן על אזרחיה הנתונים בטרור רצחני שנים על גבי שנים. עוז היה הראשון לתת חותמת כשרות של "האנשים היפים והמוסריים" של החברה הישראלית למבצע בעזה. כך עמוס עוז מצליח להישאר בקונצנזוס הישראלי ולא ליפול לשוליים הסהרורים של השמאל הישראלי. אחרי הכל, עמוס עוז רוצה להיות רלוונטי. אבל אז מבין הסופר המיוסר כי כך הוא יאבד את עמדת המטיף והעומד בשער, וכמה ימים אחר כך הוא כבר מתנגד למלחמה האיומה. כך, ממבצע מוצדק למען תושבי הדרום הפכה מדינת ישראל לבולדוזר אחד גדול שמשטח רחובות להנאתו. כך הוא מצליח לאחוז בחבל בשני קצותיו. מצד אחד להישאר בקונצנזוס ולהישאר רלוונטי, ומצד שני, לאחוז בעמדת המטיף, זה שתמיד יודע מה מוסרי ומה לא. אלא שהניסיון של עוז לרקוד על שתי החתונות - מצד אחד להיות יפה ומצד שני להישאר רלוונטי - כבר לא עובד על החברה הישראלית. 'מרצ', מפלגתו של עוז, התרסקה לחלוטין בבחירות האחרונות, בגלל אותה התנהלות שטחית וחסרת כיוון. השמאל הישראלי כמעט ונעלם בבחירות האחרונות. הסיבה לכך היא איננה הקצנתה של החברה הישראלית אלא חוסר רלוונטיות של מפלגות השמאל, של העומדים בראשה ושל מנהיגיה הרוחניים, כמו עמוס עוז.