"אני נותן לאולמרט ציון רע מאוד... לא עובר. הוא היה ראש ממשלה של כמעט. כמעט הסכם שלום, כמעט שחרור שליט...הוא משאיר מדינה במצב רע...ברוך שפטרנו". כך סיכם יוסי ביילין את הקדנציה של אולמרט (ערוץ 2: "עושים סדר" / 29.3.09). אם בגמדי שלום נפלה שלהבת, מה יקלידו אזובי הקיר?
"חזיר עם אודם, הוא עדיין חזיר", אמר אובאמה על שרה פיילין במהלך הבחירות. לנו יש קלישאה יותר מוצלחת: "חמור, גם אם נשים לו כתר על הראש, יישאר חמור", ואני מוסיף: גם כלב!- אפילו הוא כלב שמירה נשכן כמו אהוד אולמרט.
למרות שזכה להיכנס לקופסת האתרוג הריקה שפינה שרון, ייזכר אהוד אולמרט כראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות ישראל. גלישה לתוך נעליים של רודן, לא עושה את הכלב למנהיג. יש קשר בין כלבי השמירה של הדמוקרטיה, לבין עלייתו לשלטון של האמסטף ששמר על שרון. רק בזכותם הגיע...
עם הסתלקותו, ובהגיע זמן הסיכומים, בחרתי להתמקד דווקא בתוצאות של המו"מ לשחרור גלעד שליט, ובעסקה שבה יצא לחופשי הרוצח המתועב סמיר קונטאר. ההעדפה הזאת יש בה מחאה נגד השילוב בין כתבלבי חצר, לראש ממשלה שהוא בן מינם.
בפעם הראשונה שבה נדרש אולמרט לנושא שחרור טרוריסטים במסגרת עסקה להשבת שבויים ישראלים, הייתה בעסקת טננבאום. כל השרים שהצביעו נגד, ביניהם ציפי לבני וטומי לפיד, עשו זאת מהסיבה ש- "כניעה לחוטפים תעודד חטיפות נוספות". איש מהשרים שתמכו, לא רצה לסנגר על העסקה- למעט אחד: אהוד אולמרט.
וכך הסביר לבן כספית את תמיכתו (יום לאחר שבג"צ התיר לפרסם את העובדה שאלחנן טננבאום סוחר סמים): "הרגישות שלנו אחרת, ההתייחסות שלנו אחרת, הערכים שלנו אחרים, וזה מכתיב את דפוס ההסדרים הללו... יש לנו חובה מוסרית לעשות הכול להחזיר את האנשים שלנו הביתה. אם לא נעשה את העסקה", הזהיר אולמרט, "יתכן מאוד שגם האיש החי (טננבאום) לא יהיה חי... רון ארד היה חי תקופה ארוכה. אולי העובדה שלא עשינו את העסקה בזמן, גרמה לזה שאולי הוא לא חי היום" (ערוץ 1 / 23.10.03)...
אולמרט היה "האמסטף" של שרון. מעולם לא חלק עליו. דקה אחרי שמינה אותו למ"מ, הגיע עומרי - זה שאולמרט אמר עליו ב-99, שהוא נוקט נגדו בשיטות של מאפיה - עם קולר, וכרך אותו סביב צווארו. מאז אותו רגע, כל מי שאיים על מעמדו (במיוחד ביבי) ו/או חלק על דעתו של האדון, זכה לנשיכות מאולמרט.
שורות אלה עניינן "כלב כי ימלוך". כל עיתונאי שיש לו גישה חופשית לארכיוני הטלוויזיה יבחין בנקל בהבדל בין אולמרט כאמסטף של שרון, לבין אולמרט כראש-ממשלה. מדובר בשני אנשים שונים. עת כיהן כ"אמסטף", הירבה אולמרט להתראיין באולפני הטלוויזיה. הבעת פניו אמרה שירה. ניכר בו שהוא נהנה לנבוח ולנשוך.
בדיוק ההיפך- ראש הממשלה אהוד אולמרט. המעמסה הייתה כבדה מנשוא. הערמומיות לא הספיקה. היהירות התפוגגה. ביעותי לילה הדירו שינה מעיניו. המאמץ העילאי להחזיק את העפעפיים למעלה, עורר רבים ממקטרגיו לחמול עליו. כמנהיג, הוא ניראה אומלל.
עוד בטרם הפנים את המעבר מהמלונה ללשכת ראש הממשלה, נקלע למבחן מנהיגות: חטיפת החיילים גלעד שליט, גולדווסר ורגב, הוציאה ממנו הצהרות נכונות. בדיוק ההיפך ממה שאמר בגלגולו הקודם, אפרופו עסקת טננבאום. עכשיו הוא המלך.
קבלו ציטוט: "לכל אורך הדרך הודעתי- לא ניכנע לסחטנות! לא ננהל מו"מ עם גורמי טרור לשחרור חיילינו החטופים. זה היה נכון אתמול, וזה נכון גם היום" (יום פרוץ מלחמת לבנון השנייה / 12.7.06). באותה מהדורת חדשות שמענו את נסראלל'ה אומר בלגלוג: "השבויים המוחזקים על ידינו, ישובו לבתיהם רק בדרך אחת- מו"מ לא ישיר וחילופי שבויים. אין איש בעולם שיכול להשיבם הביתה, אלא בדרך מו"מ לא ישיר".
שבועיים וחצי קודם, התחייב אולמרט בשידור ישיר (יום לאחר חטיפת גלעד שליט): "אין שום סיכוי שנתפשר. זה לא עניין של מו"מ או הסדר... שאלת שחרור אסירים בתמורה לשחרור גלעד שליט, כלל איננה עומדת על הפרק. מדינה לא יורדת על בירכיה, לא ניכנע לסחטנות החמאסית" (חדשות 10 / 26.6.06).
למרות שקשקש על קווים אדומים, האמסטף ניכנע. את זה, גם הוא יודע. בלחצם של כלבי השמירה ובדיוק כמו שהתחייב נסראלל'ה, הרוצח המתועב סמיר קונטאר שוחרר. ולגבי גלעד שליט, הקו האדום הוזז הרחק. עכשיו הפער בין הצדדים קטן.
בקדנציה של אולמרט הבנתי לעומקה את הקלישאה: "פני הדור כפני הכלב(ים)". ליואב יצחק, דן מרגלית, ארי שביט ו...מנחם מזוז יש גרסה אחרת: "כל כלב יבוא יומו"...
