בפאתי מדרחוב נחלת-בנימין, מטרים ספורים בלבד משוק הכרמל, ממוקם אחד מבנייניה היפהפיים והמפוארים של תל אביב בראשיתה. בימיו המופלגים נסמך הבניין ההיסטורי, בן 87 השנים, על תומכות חיצוניות, האמורות למנוע את התמוטטותו. את שתי קומותיו הראשונות מאכלסת מסעדת הביסטרו המרווחת, "כרמלה בנחלה" (התבור 46-פינת רמב"ם 14), המעוצבת בתקרות גבוהות וברצפה מצויירת, עם פינות נסתרות, מרפסות וחללים אינטימיים. שולחנות העץ המאסיביים והכסאות המרופדים, בעלי החזות הישנה, משרים על המקום אווירה של פשטות מימי-עבר, בשילוב עם הידור עכשווי.
הארוחות ב"כרמלה" מושתתות על מנות עונתיות וטריות, היישר מן השוק הקרוב. לדברי השף, דניאל זך, המלווה אותה מזה שנים, הן נסמכות על חומרי-גלם איכותיים בלבד, בשילוב של טכניקות צרפתיות עם נגיעות מקומיות.
פתחנו בברוסקטה, על מצע של לחם קלוי, שכללה גבינת חלומי בגריל, עם סלט-נבטים ופיסות-סלק צלויות בשמן-זית, מלוות בדבש וזעתר. שילובי המרקמים במנה המשותפת לי ולבת-זוגי היו לעילא ולעילא וניכר בהם שעברו תחת ידיו של שף יצירתי.
עד לבוא המנה העיקרית צפינו בריקודי-טנגו נוסטלגיים של קהל עובר-ושב ברחבת המדרחוב הסמוכה, שהזכירו לנו לשעה קלה את שכונת לה בוקה בבואנוס איירס, השכונה שבה נולד הטנגו ושנותר בה עד עצם היום הזה. הכל בזכותה של הילה כהן, מנחת ריקודי הרחוב, שעשתה בשכונה הארגנטינאית חודשים אחדים והביאה אלינו ממנה, בחסות העירייה, משהו מנופך הריקוד החושני.
הנאה ואכזבה עוד אנו מוקסמים מהאווירה הנוסטלגית שבחוץ, וכבר נאלצנו לחזור למסעדה, היישר אל המנה העיקרית שהגיעה לשולחננו. בחרתי בקבב-טלה על הגריל, בתוספת פרחי-כרובית ותפודים. המנה, הספוגה כולה בטחינה טעימה, הייתה ערבה לחיך והותירה אחריה טעם של עוד. בת הזוג, לעומת זאת, נחלה אכזבה ממנת ניוקי תפוחי האדמה ופטריות הפורצ'יני שהזמינה. מסתבר שהניוקי טוגנו, משום מה, בחמאה - מעשה שלא ייעשה במקומותינו - וחוץ מהצרה הזאת גם נעלם כליל טעמו של רוטב הערמונים, שבו הם היו אמורים לטבול. אחת מהשתיים: או, שבשל סמתוכת העיסה הדביקה, הרוטב לא הורגש, או שפשוט בכלל לא הוגש.
המלצרית האדיבה, שהבחינה בפניה הנפולות של בת-לווייתי, מיהרה להציע "במקום", כשהיא מושיטה לה, כהרף-עין את התפריט לבחירה. אלא שגם התחליף - קנלוני במילוי בשר-ברווז קצוץ ופטריות עם כרישה - לא היה משהו מלבב לטעמה. התבשיל המוזר שחה הפעם בים גדול של שמנת, מה שהעיב, כמובן, על טעמו.
לקינוח משותף, שבו תלינו תקוות רבות, הזמנו צלחת של ארבע טעימות, שכללו סורבה תפוזים ביין; קרמבו שוקולד במילוי פסיפלורה; טירמיסו וקרם-ברולה. המוצלח שבהן היה לטעמנו הסורבה, וקיבל לכן את הציון 10; קרם הברולה, שהיה ככה-ככה, זכה לציון 7; הטירמיסו, שנעדר את טעם הליקר הספוג שדרוש לו כל כך, קיבל את הציון 6, ואילו הקרמבו הממולא לא קיבל יותר מ-5, בשל טעמו התפל. לו ניחנו בחוש נבואי, היינו הולכים, מן הסתם, על מנת-סורבה בפני עצמה, הכוללת שלושה טעמים, ויוצאים בוודאי נשכרים יותר.
בקבוק-סודה ואספרסו כפול ודומיננטי, עשוי כדבעי, סייעו לנו לשטוף את כל הכבודה הזאת שבאה אל קירבנו. תמורת הארוחה לשניים שילמנו 255 שקל והוספנו תשר של 30 שקלים על שירות מעולה.
