פרס הוא ראש הממשלה

הנשיא שמעון פרס, החתרן הבלתי נלאה (הדיאגנוזה של יצחק רבין), בבלותו הייתה לו עדנה. פרס אינו מסתפק בתפקידו הרם כנשיא המדינה, המחייב אותו להתרחק מהמחלוקות הפוליטיות ולשמש גשר המאחד את כל חלקי העם השסוע הזה. אך פרס בוחר לעשות בדיוק את ההפך מהמצופה מנשיא המדינה: הוא מנצל כל במה וכל מיקרופון כדי להפיץ את האג'נדה הפוליטית שלו, שחטפה סטירת לחי מצלצלת בבחירות האחרונות. פרס מתעלם מכך שאזרחי ישראל בחרו להם ממשלה חדשה שזה עתה נולדה, המגבשת בימים אלה את מדיניות החוץ והביטחון שלה, שכל ציוץ שלה זוכה בקיתונות של רותחין מתקשורת מגוייסת. והאיש הזה, אשר התנגד בכל תוקף להחלטתו של מנחם בגין להפציץ את הכור העירקי, ממשיך בסורו ומבטיח לשליח האמריקני ג'ורג' מישל כי לישראל אין כוונה לתקוף באירן, משום שלדעתו "הפתרון לבעיית הגרעין אינו צבאי". הצהרה שכזאת, בין שהיא נכונה או שגויה, צריכה לצאת מפיו של ראש הממשלה ולא מפיו של נשיא המדינה. נשיא המדינה אינו האחראי לבטחון המדינה, הוא אינו חבר בקבינט, ולכן בנושאים רגישים שכאלה הוא חייב לבלום! ספר הזכרונות הרעים של פרס לא שכחנו שהמדינאי הדגול הזה הבטיח לנו "מזרח תיכון חדש", רקח את הסכם אוסלו, ערק ממפלגתו, וקרא בלעג לטילים המתפוצצים על ראשי תושבי שדרות ובנותיה "קאסמים שמאסמים". פרס לא הסתפק כמובן בגרעין האירני וסקר בפני מיטשל את האפשרויות העומדות בפני ישראל והרשות בקידום תהליך השלום. "זו היא שנת הכרעות במזרח התיכון. אין לנו זמן לבזבז!" - הזהיר ראש הממשלה שמעון פרס. מיטשל ייפגש לשיחות סרק שוליות גם עם ראש הממשלה הנבחר, עם שר החוץ ועם שר הביטחון.