לא סוד הוא שעיסוק בטיפול סיעודי קשה ומורכב, העבודה מצריכה תעצומות נפש לצד שעות ארוכות בעבודה דרשנית ואחראית. מדובר בעבודה קשה ביותר ובני הארץ אינם ששים לעבודה זו וזאת בלשון המעטה. מקרים בהם נדרש מהמטפל צמידות ומגורים בביתו של המטופל ובגלל חומרת המצב ומורכבותו מדירה לגמרי את רגליהם של הישראלים הנמנעים מלעסוק בעבודה זו. במציאות הישראלית של היום מי שנאות לעסוק עבודה ומסוג שכזה הם רק המטפלים הזרים.
מדינת ישראל מגבילה באופן חד-משמעי את העיסוק שלשמו מגיע העובד הזר לעבוד במדינה. רישיון עבודה לטיפול סיעודי ניתן לעובד זר ואוסר עליו עיסוק בעבודה אחרת, ויתרה מכך: הרישיון ניתן באופן שמי ולטובתו של מטופל מוגדר ויחיד. למרות זאת החוק הפרוץ והאכיפה הדלילה מותירים לעובד הזר יתר חופש פעולה בכל הקשור למחויבות שלו כלפי המטופל שלצורך טיפולו הגיע לעבודה בארץ.
בעוד ששמירת זכויותיהם של העובדים הזרים מוגנת בהקפדה יתרה בחוק ונתמכת בסיוע נרחב של עמותת "קו לעובד" מופקרות לגמרי זכויותיהם של המטופלים.
חשוב להבין שהעובד הזר מגיע לארץ לשם טיפול חיוני וקריטי בקשיש סיעודי או בנכה סיעודי התלוי תלות סיעודית בזולת ובהעדרם המטופל מצוי בקושי בלתי סביר, לרוב במצב של חוסר אונים מוחלט, לעיתים ובמקרים רבים הפסקת הטיפול ובפתאומיות עלול לסכן את חייו של המטופל. למרות זאת מטפל יכול לבחור באין מפריע לנטוש את המטופל מבלי לתת בידי המטופל או בני משפחתו אפשרות למצוא חלופה מתאימה בזמן סביר.
מטפל שמגיע לארץ לשם עבודה סיעודית ואצל מטופל ספציפי יכול לבחור להחליף מטופל דרך לשכת ההשמה ומכל סיבה שהיא. רבים מהמטפלים עוברים ממעסיק אחד למשנהו בתקופת שהייתם במדינה. לרוב לעת פטירת מטופל ניתנת בידי המטפל אפשרות למצוא מעסיק חדש ובפרק זמן נדיב. אלא שהחוק אינו קובע כללים חד-משמעיים המטילים על המטפל אחריות לבצע את הליך החלפת המטופל באופן מסודר וברור.
לא קיימים בחוק ובתקנות כללים ברורים המגדירים ומראש את תקופה הבחינה וההסתגלות ולא נדרש מהעובד הזר לספק התחייבות ממשית המגובה בסנקציה מתאימה למקרה של הפסקת עבודה פתאומיות.
בהעדר הגדרה ברורה על דרך ואופן ההודעה מראש של הפסקת העבודה כמו גם ובנוסף בהעדר הגדרה ברורה לחובות לשכת ההשמה בתקופת הביניים נוצרות פרצות.
החמור בכל הסיפור הוא העדר סנקציה ברורה וכנגד מטפלים שסרחו והתניה חד-משמעית וברורה שנטישת מטופל ללא תיאום וללא התראה מראש, תוך הפקרתו, תגרור נקיטת סנקציות קשות ועד כדי גירוש מהארץ.
לאחרונה מטפלים שמגיעים ארצה תוך שימוש ברישיון עבודה מוגדר מנצלים קרש קפיצה זה על-מנת לברוח מהמטופל לרוב תוך תקופה קצרה ביותר (לעיתים תוך שעות בודדות) לטובת עבודות אחרות במסגרות לא חוקיות. בידי המטופל או בני משפחתו לא עומדים שום כלים על-מנת להבטיח כי מטפל שסרח והפקיר את המטופל יוצא ממעגל העובדים הזרים הסיעודיים וישלם את המחיר הנדרש בעבור נטישתו.
הגורם שהוסמך לטיפול בנושא עובדים זרים הנוטשים עבודתם הוא משטרת ההגירה ומשטרת ההגירה מוצאת עצמה חסרת אונים אל מול התופעה. מיעוט האכיפה רק מעצים את התופעה ועובדים שנטשו ו"הסתדרו" במשך תקופה ארוכה וללא ששילמו מחיר על מעשיהם רק מחזק רצונם של עובדים זרים אחרים לנטוש וללא חשש מתוצאה למעשיהם.
למדתי (מניסיוני האישי) על לשכות השמה שאינם מכינות את המטופלים או בני משפחותיהם כנדרש בפני מצב של נטישה (למרות התופעה), כמו גם אינן מציידות את המטופל או משפחתו בכל הכלים הדרושים לצורך טיפול יעיל ומהיר למקרה של נטישה.
