באוגוסט 2007 הגיעה ר.ח., מורה בת 52 ואם לארבעה, לבדיקת ממוגרפיה שגרתית במכון הממוגרפיה של קופת חולים מאוחדת בירושלים. גם הפעם כמו לפני שנתיים הגיעה לבדיקה בעקבות זימון שנשלח אליה מקופת חולים מאוחדת. היא הניחה שהבדיקה הנוכחית תהיה דומה לבדיקה שלפני שנתיים: צילום רנטגן של השדיים המתבצע באמצעות מכונה מיוחדת שלוחצת את השד בין שתי פלטות, לא נעים במיוחד, אבל גם ממש לא נורא. לזכרונה מדובר, בבדיקה שאורכה כ 15 דקות לכל היותר, ושלאחריה חזרה לביתה.
אלא שהפעם באופן יוצא דופן ביקשה ממנה הטכנאית לשוב לצורך השלמת צילומים נוספים שלאחריהם הרופאה נקראה לחדר הבדיקה. הרופאה בחנה את הצילומים שעל המסך בריכוז רב, פנתה לר. והסבירה כי בצילום שד ימין נראה ממצא קטן חשוד המצריך בירור נוסף. ר. נלקחה לחדר סמוך לצורך בדיקה על קולית (אולטרסאונד) של השדיים. בעקבות הממצאים בבדיקה העל קולית בישרה לה הרופאה שיש צורך לבצע ביופסיה. הביופסיה עצמה עברה בשלום - "פחות כואב מטיפול שיניים", כפי שציינה הרופאה בתחילת הבדיקה.
כעבור שבוע, הגיעה ר. מלווה בבעלה לקבל את תוצאות הביופסיה. ר. נתבשרה שהממצא החשוד הוא גדול ממאיר. ר. הפכה להיות חלק מהסטטיסטיקה של סרטן השד, היא אחת מ 8 נשים שאצלן מאובחן סרטן שד במהלך חייהן.
אפשר רק לנחש מה מרגישה אישה שמתבשרת כי חלתה בסרטן שד, אבל במקרה של ר. היה קל יותר לרופאה לבשר על האבחנה הודות ליתרונות הנובעים מהגילוי המוקדם. הרופאה הסבירה שבזכות הגילוי המוקדם של הגוש הקטן, תוכל ר. להסתפק בניתוח חלקי, ללא צורך בכריתת שד מלאה. ואכן בניתוח נכרת גוש בקוטר 1.5 ס"מ סך הכל, ובלוטות הלימפה שנבדקו בניתוח לא היו נגועות בגידול. להשלמת הטיפול נזקקה ר. לטיפול קרינתי (טיפול מקומי שאינו כרוך בתופעות לוואי כמו בחילות או נשירת שיער) ולטיפול תרופתי בכדור אנטי הורמונלי, שגם הוא נטול כמעט תופעות לוואי.
רופאיה האונקולגים הסבירו כי עם הטיפול שקיבלה סיכוייה להבריא הם כ 95% ואין צורך בטיפול כימותרפי נלווה.
היום, כמעט שנתיים מהאבחון, מרגישה ר. שחייה ניתנו לה במתנה. "הייתה לי דפיקה בדלת" היא אומרת, "ומאז שחליתי אני רק מעריכה את החיים יותר, ומברכת על האפשרות שהייתה לי לבצע בדיקה שגרתית שהביאה לאבחון מוקדם, ולהצלת חיי".
ר.ח. היא רק אחת מכ-4,000 נשים בישראל שמתבשרות בכל שנה שאובחן אצלן סרטן השד. זהו הגידול הממאיר השכיח ביותר בקרב נשים בישראל ובעולם המערבי, אבל החדשות הטובות הן שיותר ויותר נשים מאובחנות בשלבים המוקדמים ומחלימות מהמחלה. שיעור ההחלמה מסרטן שד עולה בזכות תוכנית הסקירה הארצית המזמנת נשים לממוגרפיה שגרתית אחת לשנתיים החל מגיל 50, והודות לרגישות הבדיקות הללו לזהות סרטן בשלביו המוקדמים עוד בטרם היותו נמשש בבדיקה ידנית.
"יש חשיבות גדולה לאבחון של סרטן השד בשלביו המוקדמים", מסבירה ד"ר תניר אלוייס, כירורגית שד בכירה מביה"ח הדסה, המשמשת כיועצת במרכז השד של קופ"ח מאוחדת במשגב לדך. "ככל שהסרטן מאובחן בשלב מוקדם יותר סיכויי ההחלמה גדלים, והטיפולים הנלווים פחות קשים. הרבה פעמים כשהאבחנה מוקדמת, כלומר הגידול לא נמשש ונראה רק בממוגרפיה או בבדיקת על קול, ניתן להסתפק בכריתת שד חלקית בלבד ולהימנע מכריתת שד מלאה, כמו-כן, בשלבי הסרטן המוקדמים נהוג רק לדגום את בלוטות הלימפה בבית השחי ואין צורך לכרות את כולן. יתרון משמעותי נוסף לאיבחון מוקדם הוא שבחלק גדול מן המקרים אין צורך בטיפול כימותרפי.
אבחון מוקדם של סרטן השד מתבסס בעיקר על בדיקת ממוגרפיה שגרתית. אך חשוב לזכור שכ 10% מן הגידולים בשד לא נראים בבדיקת ממוגרפיה, ולכן חשוב להקפיד לבצע גם בדיקה ידנית קלינית על-ידי רופא בנוסף לממוגרפיה, לפחות פעם בשנה.
ממוגרפיה היא צילום רנטגן של השדיים שמתבצע תוך לחיצה של השד בין שתי פלטות. כל שד מצולם בשני מנחים, אופקי ואנכי. בסה"כ מבוצעים 4 צילומים. במכון השד במשגב לדך קיים מכשיר ממגורפיה חדיש המשלב טכנולוגיה דיגיטלית, פירוש הדבר שהמידע המתקבל מן הצילום מאוחסן באופן אלקטרוני, וניתן לשלוף אותו מן המערכת בכל עת.
כאשר מתגלה ממצא חשוד בבדיקת הממוגרפיה, צריך לברר את טיבו: האם הוא שפיר או ממאיר. לעיתים ניתן להמנע ביופסיה באמצעות המשך בירור עם בדיקה הדמיה נוספות, כמו בדיקת על קול של השד.
ביופסיה של ממצא חשוד נעשית בדרך כלל תחת בדיקת הדמיה - אולטרסאונד או ממוגרפיה. זו בדיקה זעיר-פולשנית, המבוצעת בהרדמה מקומית. בביופסיה נלקחת דגימה מן הממצא החשוד בעזרת מחט מיוחדת. הדגימה נשלחת לבדיקה מיקרוסקופית במעבדה, ורק הבדיקה המיקרוסקופית יכולה לקבוע אם מדובר בסרטן או בממצא שפיר.
בבית חולים משגב לדך מסתיימת בימים אלו בנייתה של מערכת מקיפה וכוללנית לטיפול במחלות השד, שהבעיה המובילה והעיקרית בה הינה טיפול במחלת סרטן השד. בהיות סרטן השד המחלה הממארת השכיחה ביותר בנשים בוגרות במדינת ישראל בכל קבוצות האוכלוסיה השונות ברבדים השונים, הקמת מרכזי טיפול כוללניות מהווה את צורך השעה.
במערכת זו בבית החולים משגב לדך מתקיימים כל המרכיבים הנדרשים, מהרופאים הכירורגים הבודקים את הנשים בדיקה קלינית ועוקבים אחרי הממצאים, דרך מערכת הדמיה מקיפה הכוללת בדיקת ממוגרפיה, בדיקת US משלימה והמשכית, ביצוע ביופסיה לממצאים חשודים וחזרה אל הכירורגים לטיפול כאשר הממצאים מתגלים כתהליכים בעייתיים בעיקרם סרטניים ואחרים.
היתרון במערכת כזו כוללנית ומקיפה המצויה באתר מרוכז המצוי תחת קורת גג אחת, בניהול מרוכז תוך לקיחת אחריות מקומית ושימת דגש מרוכזת סביב הנבדקת. האישה אינה נדרשת להלך בין הגורמים השונים על-פי המלצתם ולחפש פתרונות ועצות בעצמה, אלא מופנית ישירות בין הגורמים השונים כחלק משרשרת סדורה. המערכת הזו מבודדת בעיקרה מכלל הבעיות הרפואיות האחרות מכוונת למתן מענה לבעיית השד בלבד ולכן אינה מערבת בעיות רפואיות אחרות כף שהאוכלוסיה הנבדקת הינה נשים בלבד, מעין מועדון האישה לצורך פתרון בעיות השד.
הכירורגים ממוקמים בתוך מרכז השד, בודקים את הנשים, אלו מהן שנדרשת בדיקה ממוגרפית אם מפאת גילן או מפאת ממצאים שנתגלו בבדיקה הקלינית הכירורגית מבצעות או מופנות לביצוע הבדיקה ישירות. המשך המהלך הינו בשילוב מערכת US השד וביצוע ביופסיה אם נדרשת. ביופסיה זו מבוצעת במערכת האולטרא סאונד או במערכת ממוטומיה או סטיריאוטקטית המצויה בתוך מרכז השד. קבלת התשובה הפתולוגית בתוך מספר ימים בודדים. במידה והתשובה הפתולוגית אינה תקינה, האישה מקבלת הסבר מלא על מהות התוצאה ומשמעותה ומופנית חזרה לכירורגים המטפלים שתפקידם להמשיך בטיפול הנדרש. יש לציין מרבית הנשים מאמינות במערכת זו, מהלכות במסלול הסדור המוצע על-ידי מרכז השד ואינן מחפשות פתרונות אלטרנטיביים אחרים.
הכירורגיה והניתוחים, המלווים את מרכז השד אף הם ממוקמים בבית החולים משגב לדך וכך האישה צמודה לכירורגים הקשורים למרכז השד מתחילת התהליך ועד סופו ואינה נזקקת לפניות לגורמים מחוץ למערכת זו.
ברור שמערכת זו חייבת לפעול במקסימום היעילות והמקצועיות לצורך יצירת אמון הנשים וזה כולל את כל מרכיבי המערך החל מהפקידה בדלפק הקבלה המעורה, מכירה ויודעת את כל השלבים ומסוגלת ללוות את הנשים במסלול הקצר או הארוך המחויב על-פי הבעיה הרפואית לפתור בעיות מתעוררות, המשך דרך מערכת ההדמיה המופעלת על-ידי טכנאיות מקצועיות ומיומנות בטיפול בנשים ובציוד וכלה ברופאים הרדיולוגיים המפענחים את הממוגרפיות ומבצעים את בדיקות ה US, ומחליטים על הצורך בביופסיות ומבצעים אותם.
אם במהלך מסלול הטיפול נדרש סימון לפני הניתוח, הוא יעשה במערך ההדמיה על-מנת לאפשר מיקום הפרוצדורה הניתוחית. כמו-כן אם נדרש סימון לפני תחילת טיפולים אונקולוגיים אגרסיביים גם הוא יעשה במסגרת מרכז השד.
במקביל אנו שוקדים על הוספת טכנולוגיות חדשות המשלימות את בירור בעיות האבחנה ומאפשרות החלטה קלה יותר ודיפרנציאציה בין תהליכים שפירים וממאירים כאלו המחייבים המשך בירור הדמיתי או כירורגי במיוחד בנשים בהם קיימת כבר סיטואציה קודמת המכבידה על ביצוע האבחנה כמו טיפולים כירורגים ואונקולוגיים קודמים.
"חשוב מאוד שנשים תהינה מודעות לשכיחות הגבוהה של סרטן השד בישראל, שהיא מן הגבוהות בעולם המערבי", מסבירה דר' אלוייס. "ביכולתנו לעשות מעט מאוד בכדי למנוע את התפתחות סרטן השד: מין, גיל וסיפור משפחתי הם גורמי הסיכון העיקריים ועליהם אין לנו שליטה. יחד עם זאת, מעורבות פעילה של נשים המתבטאת בהיענות לבדיקות השגרתיות יכולה להביא לעליה באבחון המוקדם ובשיעור הריפוי".
ד"ר אלוייס ממליצה לנשים להגיע לבדיקה שנתית של השד החל מהעשור הרביעי לחייהן (גיל 30) ולהחליט על הצורך בבדיקות הדמיה משלימות על-פי דרגת הסיכון.
על-פי המלצות סל הבריאות, מזמנת קופ"ח מאוחדת באופן פעיל את כל הנשים המבוטחות בקופה לממוגרפיה שגרתית אחת לשנתיים החל מגיל 50. "נשים צריכות לדעת שממוגרפיה יכולה להציל את חייהן, פשוטו כמשמעו", מדגישה ד"ר אלוייס, "ואי-אפשר להפריז בחשיבותה. חלון ההזדמנויות לאבחון מוקדם ולריפוי בסרטן השד הוא צר, והנשים נקראות לאמץ את ההזדמנות הזו, ולהתייצב לבדיקה השגרתית, הכוללת ממוגרפיה ובדיקת רופא ידנית".
