הפריע לי לראות שבין מקבלי הפרס, לא נמצא ראוי אפילו מזרחי אחד, ועוד יותר הפריע לי, שלא נמצא אפילו "דעתן" אשכנזי אחד שיביע מחאה. דווקא ביום הולדתה ה-61 של המדינה, גדשו עדות המזרח את היציעים כדי לראות את אחיהן האשכנזים זוכים (שוב) בתהילה, בתודה ובהוקרה. חלוקת התפקידים הזאת שבה האשכנזים זוכים והמזרחיים מריעים, תודו, ארוכה מדי והגיע זמנה לדעוך. אחים יקרים, זוזו קצת! תעשו מקום - גם אנחנו שותפים...
ואם היעדר מקבלי פרס מזרחיים הפריע לי, הרי שעלייתו לבמה של הפרופסור לשעבר - שהתקדם ונהיה דוקטור - אריק כרמון, כדי לקבל את הפרס המיועד ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה", עוררה בי דחייה. ממש כך. בעיניי זה דומה למתן פרס למוכרי חזירים באירוע דתי. אריק כרמון? זה שלקח חלק פעיל בהפצת התמיכה בדיקטטור שרון?
אריק כרמון הוא שמאל, מוקף אנשי שמאל שעקירת ישובים מייחמת אותם. למרות שהחלטת הפינוי התקבלה תוך רצף רמיסות של מחסומים דמוקרטיים, הוא וחבריו (אלק) שוחרי הדמוקרטיה, לא התביישו להטביע עליה חותמת "כשר". אל יובן מדבריי שאני חושב שאסור היה לעקור את היישובים בגוש-קטיף וצפון השומרון. אילו יו"ר העבודה עמרם מצנע היה מרכיב את הממשלה, הרי שהייתה לו זכות מלאה לעשות זאת, יען כי הוא העמיד את פינוי היישובים במרכז בקשתו לאמון הבוחר. אפילו מדובר בטעות, זה מותר. לעומתו, אריאל שרון הזהיר מעקירת ישובים, תוך שהוא מנמק את אזהרתו בפגיעה בביטחון. זאת הייתה דעתו
לפני ואחרי הבחירות.
משקרים במצח נחושה כל אלה שאמרו לנו - בעיקר אולמרט ובר-און - שניתן היה להניח ששרון יפנה ישובים, שהרי רמז על כך לפני הבחירות בצמד המילים "ויתורים כואבים". מר כרמון יודע: שרון היה נגד פינוי, גם אחרי הבחירות. זאת הסיבה שמפלגת העבודה לא הצטרפה לקואליציה.
טעות הכרמון "דין נצרים כדין תל אביב", זה מה שאמר שרון למצנע, והמו"מ הקואליציוני התפוצץ. הקרדיט לפרסה האידיאולוגית שעשה שרון מגיע לפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, שחתמה על טיוטת כתב-אישום נגד שרון בגין לקיחת שוחד. למי ששכח: לנותן השוחד (דודי אפל) היה כבר כתב אישום.
אני זוכר את אריק כרמון מופיע באולפני טלוויזיה, ובמקום שיצעק במלוא גרונו: "לשרון אסור"! - הוא הסביר לילידים שיש לחשוד בפלילים לגיטימיות מלאה לעקור ולגרש, יען כי "זה עבר את כל המוסדות הדמוקרטיים": ממשלה, כנסת, ואפילו בית המשפט העליון.
מישהו צריך להסביר לפרופסור, סליחה לדוקטור, ש-ממשלה, פרלמנט ובית המשפט עליון, יש גם בסעודיה, בקובה ובצפון קוריאה. הנושא שעליו נסב הוויכוח, היה ועודנו: מהו מרחב התמרון של מנהיג במדינה דמוקרטית.
זכייה ריקה בשונה מדיקטטור ש"נהנה" ממרחב תמרון בלתי מוגבל, מנהיג בדמוקרטיה, הוא שליחם של אזרחים שהורו לו, באמצעות הפתק, מהי האידיאולוגיה המועדפת בעיניהם. מי שלא מבין את זה - ומר כרמון מבין - שיחשוב הפוך: האם לעמרם מצנע (אילו ניצח) הייתה זכות לגיטימית להתכחש להבטחת הפינוי, ובמקום זה להקים התנחלויות חדשות?
רק בדמוקרטיה שבה כלבי השמירה המירו את נשוא שמירתם, דיקטטור מושחת כמו שרון היה יכול לבצע אידיאולוגיה שהושלכה לפח על-ידי הבוחר. רק בדמוקרטיה שאריק כרמון הוא אחד מכלבי השמירה שלה, האזרחים שניצחו בקלפי (פעמיים) בכו, ואלה שהפסידו צהלו.
ממשלה שהולכת על מהלכים דרמטיים, ולא יכולה לומר לאזרחים מפגינים "העם אמר את דברו", איננה לגיטימית. יש כאן פגיעה אנושה באמון הציבור בכוח הפתק, וריסוק הסיסמה המושקעת "רוצה להשפיע - תצביע"! אלא שבדמוקרטיה של אריק כרמון, הניירות שמנפיקה מינה צמח, יש בכוחן לבטל תוצאות קלפי. ועל זה הוא זכה בפרס.
איכסה...
