קשה לראות אדם בגסיסתו. גם את גסיסת מפלגת 'העבודה', שמעולם לא הייתה כוס התה שלי, קשה לראות. ראשי המפלגה המתמוטטת עושים הכל כדי שהתהליכים יהיו קשים, כואבים, מגעילים ובריש גלי.
גדעון סער, באחד מנאומיו המבריקים בכנסת, הגדיר את הח"כים של 'העבודה' בביטוי קולע, "סמרטוטים". לכן, אין פלא שאהוד ברק מתעמר באזובי הקיר.
מפליא במיוחד ח"כ איתן כבל, שהתפטר מתפקיד מזכ"ל מפלגת 'העבודה' וכתב לברק, יו"ר מפלגתו: "בצער שאין צורב ממנו, הגעתי הבוקר למסקנה שביתך הפוליטי אותו אתה יוצר במידתך אינו ביתי עוד. החל ממחר אפעל כחבר מפלגה מן המניין להחזיר עטרה ליושנה [...]. חצרן נחוץ לך, לא מזכ"ל ולא מנכ"ל, אני אינני כזה ...".
מעבר לשמחה קלה עד גבוהת-גלים לאיד, מה אוכל להגיד? מי שהולך לישון עם כלבים, אל יתפלא שיתעורר עם פרעושים. מי שקימבקו את ברק למרות "הישגיו" הידועים בצבא ובממשלה, ראוי שברק יטרטרם עד דק.
והרשו לי לסיים בהערכה פרועה: כמו שהותיר ארגונים גדולים אחרים ועזבם הרוסים ומפורקים כדי לעשות לביתו – כך ייטוש ברק את 'העבודה' לא לפני שיפוררה עד דק. "לחבריי אומר, השמיים התקדרו במפלגתנו אך עוד בימינו יזרח שחר של יום חדש", סיכם כבל את מכתב התפטרותו. לצערי, פרץ היצירתיות של משורר הדלות כבל הסתיים בטרם עת, ולא נותר לו כוח לתאר את העתיד המפואר, הצפוי למפלגת 'העבודה' – אפס מוחלט ואולי אף מתחת לזה.
