שרלטנות וסחיטה באיומים

הנגיד סטנלי פישר הזהיר בימים האחרונים, כי אם דרישת המפקח על הבנקים לא תכובד, אזי עלול להיגרם נזק חמור לפיקוח דבר שעלול לערער את היציבות במערכת הבנקאית. טיעונו "נקלט" בתקשורת, וכבר היו כאלה שמיהרו לטעון: בנסיבות שנוצרו אין מנוס מסילוק דני דנקנר מתפקידו כיושב-ראש - גם אם לא חטא, ובלבד שתישמר היציבות הבנקאית. טיעון זה תמוה ויש לדחותו. העולה ממנו: גם אם כשלו הנגיד והמפקח בתפקידם בעצם זאת שפעלו באופן החורג מהחוק, יש ליתן להם גיבוי ולאפשר להם להשיג מבוקשם. אגב, כדאי לבחון את התוצאות בשטח: למרות אמצעי ההפחדה בהם השתמשו המפקח והנגיד, מניות בנק הפועלים דווקא עלו בבורסה. מצבו של הבנק משתפר. הציבור לא נבהל ולא הסתמנה משיכת פיקדונות. עובדות אלה מלמדות כי הציבור לא קונה את הסבריהם של הנגיד והמפקח. כדאי לנגיד ולמפקח להפנים עובדות אלה. כדאי למבקר המדינה להיכנס גם הוא לעובי הקורה, ולבחון מה מניע את המפקח חזקיהו, ומדוע הוא פועל תוך ניגוד עניינים.

ובכל זאת, ועל-אף הדברים שלעיל, כדאי לקחת בחשבון גם תרחיש גרוע. נניח - ומדובר רק בהנחת עבודה - כי יש בידי המפקח והנגיד מידע מפליל נגד דנקנר ואחרים, ולכן הם פועלים באופן חריג להביא לסילוקו המיידי תוך ניסיון לבצע קיצורי דרך. במקרה שכזה יש להניח, כי מתקיימת חקירה פלילית סודית כבר בימים אלה, וכי אין מכריזים עליה פומבית כדי שניתן יהא להגיע לחקר האמת. אם אכן מתקיימת חקירה כזו, הרי שבשל נסיבות העניין היא מבוצעת בגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, תוך הפעלת באמצעים מוכמנים, לרבות: האזנות סתר. הטקטיקה: "פריסת רשת" כדי להצליב ו/או לגלות מידע מפליל לכאורה. יודגש: אין בידי מידע מאומת על חקירה שכזו. אלא שניסיון העבר מלמד כי פקידים-שרלטנים כמו חזקיהו שחטאו במעשה נמהר ובפעילות תוך ניגודי עניינים, לא בחלו בהפעלת מערכות אחרות כדי שאלה יאספו ראיות, גם בדיעבד, וזאת גם אם צריך לייזום חקירות פליליות יש מאין בניסיון לחמוק מדין וחשבון ציבורי ולהשיג את המטרה.

דברי הנגיד מעידים על שיבוש חמור שחל אצלו, כמו אצל פקידים רבים בסקטור הציבורי. הנגיד חוטא ומנצל לרעה את מעמדו ויוקרתו, בלא בדיקה מעמיקה ותוך סיכון יציבות בנק הפועלים. נבהיר זאת להלן: 1) חקיקה מחייבת או המלצה - הנגיד סוטה באופן חמור מהוראות החוק. חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, קובע מפורשות אילו פעולות נדרש הנגיד לבצע קודם שיודיע על הדחת דירקטור בבנק (כמו גם יושב-ראש, שגם הוא דירקטור). חובת היוועצות בוועדת הרשיונות, הצגת הטיעונים/הממצאים בפני הדירקטוריון, ומתן זכות שימוע לנילון, הם רק חלק מהפעולות המקדימות הנדרשות טרם הדחה. הנגיד טרם פתח בהליכים דנן כחוק, וכבר הוא דורש הדחה; 2) הנגיד נמנע ממסירת מידע - הנגיד סירב למסור פומבית את נימוקיו לדרישה שהעלה. עם זאת, הוא רמז כי יש בידו מידע המחייב הדחה. הנגיד מסרב למסור מידע זה לוועדות הכנסת, לבעלת השליטה בבנק, שרי אריסון, וגם לא לדירקטוריון הבנק. וכאן עולות שלוש שאלות:

• אם אכן יש בידו מידע, מדוע הוא אינו פועל כמתחייב מהחוק (פנייה לוועדת הרישיונות, מתן זכות שימוע לדנקנר וכו');

• מדוע הוא אינו מוסר את המידע לדירקטוריון, על-מנת שזה יבצע את הפעולות הנדרשות כדי למנוע סיכון הבנק וערעור יציבותו וכדי שניתן יהיה למצות את הדין עם מי שצריך;

• אם אין בידו מידע מעבר לדוח המפקח בעניין התפוטרות צבי זיו ומינוי ציון קינן, כיצד מעז הנגיד לדרוש הדחה מיידית תוך עקיפת החוק.

3) זכותה של שרי אריסון - הנגיד מחויב על-פי חוק לאפשר לבעלת השליטה להגן על השקעתה ולהשמיע טיעוניה. התנגדותה להליך שנתפס כסחיטה באיומים, מוצדקת. אין זה חוקי לדרוש מאריסון להדיח את דנקנר ולמנוע מינויו של ציון קינן למנכ"ל, מבלי לנמק בפניה מדוע, ומבלי לאפשר לה לנהל הליך מסודר של שימוע - כנדרש בחוק - מול בנק ישראל. אחרי הכל, בל נשכח: לאריסון ולחברי הדירקטוריון של הבנק יש אחריות כלכלית ומשפטית ליציבות בנק הפועלים. אין זה ראוי - חוקית מוסרית וציבורית, לדרוש מהם אחריות, בלא להעמיד בידם את הכלים הנדרשים לקיים פיקוח ובדיקות כמתחייב; 4) הנגיד אינו מכבד הסכמים - הנגיד מנסה לנגוס בזכויות המוקנות לאריסון, כבעלת "גרעין שליטה" בבנק. הנגיד חותר למעשה תחת החוק ותחת ההסכמים שנערכו בעבר, בעת שמכרה המדינה את מניותיה לתד אריסון והבטיחה לו את גרעין השליטה בבנק; 5) אין חובה למנות ועדת איתור - הניסיון לשלול מדירקטוריון הבנק את הזכות למנות מנכ"ל - אלא באמצעות ועדת איתור שתורכב משלושה דירקטורים נציגי ציבור - הינו שערורייתי, בלתי צודק ולכן דינו להיכשל. העולה ממנו: חזקיהו אינו מסתפק בזכות ווטו שיש בידי המפקח על מינוי מנכ"ל (מינוי מנכ"ל טעון אישור המפקח), אלא הוא מבקש דריסת רגל משמעותית כדי שיוכל לשדל את ועדת האיתור למנות, ומראש, איש כלבבו. אריסון מגוננת למעשה על השקעתה, ובצדק. שכן מובן: זכותה לפעול, באמצעות הדירקטורים שמינתה, למינוי מנכ"ל שיהא מקובל עליה. בלא שליטה מינימלית על תהליכי מינוי מנהלים בכירים בבנק, יפחת ערכה של חבילת מניות השליטה שהיא מחזיקה אריסון. אחרי הכל, מי ישקיע מיליארדים בגרעין שליטה בלא שליטה.