בעוד כחודש, ב-7 ביוני, יילכו אזרחי לבנון לקלפיות כדי לבחור את נציגיהם לפרלמנט. אין אלה בחירות רגילות כפי שאנו מכירים אצלנו, אלא "בחירות לבנוניות", שכן לבנון מתנהלת באופן ייחודי, בהתאם לחוקה שנתפרה במיוחד על-פי מידותיה ואיפיוניה בשנות השלושים של המאה שעברה. העיקרון בלבנון הוא, שהשחקן הפוליטי העיקרי אינו האזרח אלא העדה, ויש ארבעה שחקנים כאלה: העדה המוסלמית הסונית, העדה המוסלמית השיעית, העדה הדרוזית והעדה הנוצרית לגווניה.
וכך, כל אזרח בוחר נציג לפרלמנט מעדתו בלבד, על-פי אזור המגורים שלו. הפרלמנט מונה 128 חברים, ומספר המושבים של כל אחת מארבע העדות ידוע מראש, והוא כרבע ממספר המושבים. מצב זה יוצר אי-שוויון, שכן כיום העדות שונות זו מזו בגודלן. המצב הדמוגרפי בלבנון עתה שונה לחלוטין מכפי שהיה לפני 65 שנה: כשהמדינה נוסדה בשנת 1943 (על-פי מפקד האוכלוסין הראשון במדינה משנת 1932, שהוא גם האחרון) הייתה העדה הנוצרית העדה הגדולה ביותר ולכן גם הדומיננטית. במהלך 65 השנים האחרונות ירד שיעור הנוצרים בלבנון בשל שיעור ילודה נמוך (כמו כל שכבת אליטה בעולם) ושיעור הגירה גבוה, ואילו העדה השיעית - שהייתה דחוקה לשוליים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים - גדלה דמוגרפית במידה ניכרת - הן בשל הפוליגמיה הנהוגה בה, הן בשל האתוס החברתי המחייב ריבוי ילדים והן בשל שיעור הגירה נמוך.
המצב הדמוגרפי בלבנון כיום הוא, שהעדה השיעית היא לא רק הגדולה ביותר, אלא מונה יותר ממחצית אזרחי המדינה. כך, מחצית מהתושבים, בני העדה השיעית, בוחרים כרבע מחברי הפרלמנט, ואילו הנוצרים, המונים כ-10 - 15 אחוז מן התושבים, בוחרים גם הם כרבע מהפרלמנט. למעשה, קולו של בוחר שיעי שווה רבע מקולו של נוצרי.
התוכנית ש"מתחת לשטיח" הכוונה המקורית הייתה שהעדות יהוו שחקן ראשי ושהמשחק הפוליטי יתנהל ביניהן. אלא שעם השנים התפלגו העדות בתוך עצמן ופלגיהן יצרו קואליציות בין-עדתיות. הקואליציה הבולטת בשנים האחרונות היא זו שבראשות סעד אלחרירי, בנו של רפיק אלחרירי שחוסל בפברואר 2005. קואליציה זו, אשר שמה "זרם ה-14 במארס", מרכיבה את המפלגה הגדולה ביותר, הכוללת נציגים מכל העדות. מטרתה העליונה היא לוודא שלבנון תישאר מדינה פלורליסטית, דמוקרטית ופתוחה בסגנון מערבי, ובעצם היא הגוף הפוליטי העיקרי העומד בפני השתלטות של ארגון חיזבאללה ובעלי בריתו על המגזר הפוליטי של לבנון.
חיזבאללה השיעי נתמך על-ידי חברי פרלמנט מעדות אחרות, ובראשם מישל עאון, נוצרי העומד בראש מפלגה קטנה, אך בעל ברית נאמן לנסראללה. עאון ואחרים תומכים בחיזבאללה כי הם הבינו שבמוקדם או במאוחר תשתלט העדה השיעית על לבנון, בדרכי אלימות או בכלים פוליטיים, שכן הדמוגרפיה משתנה ללא הרף לטובת השיעים, כוחם הצבאי גדול מזה של הממשלה, התשתית האזרחית של חיזבאללה מקיפה כיום אלפי חברות, עמותות, מוסדות וארגונים, וכסף אירני מניע את גלגלי הארגון. גם תמיכת סוריה מסייעת לשכנע את האחרים שחיזבאללה הוא בעצם אדוניה של לבנון, על אפם ועל חמתם של יריביו.
חלק מחברי הפרלמנט נקנו בכסף, חלקם "שוכנעו" לסייע לחיזבאללה באמצעות איומים על חייהם, וכמה מהם שלא הסכימו להיקנות או "להשתכנע" באיומים - חוסלו באמצעות מכוניות תופת.
לחיזבאללה יש מספר יעדים פוליטיים בלבנון, ובראשם שינוי החוקה והחוק, כדי להביא לביטול המערכת הפוליטית, המבוססת על הרכבה העדתי של האוכלוסיה לפני יותר מחצי מאה, כך שהעדה השיעית בקרבה תקבל ביטוי ראוי במספר חברי הפרלמנט, כלומר רוב. לשם כך על חיזבאללה לקבל את הסכמת מרבית חברי הפרלמנט, שכן מדובר בשינוי חוקתי. הבחירות שתיערכנה בעוד כחודש יתמקדו אפוא בסוגייה אחת עיקרית: האם מצביעי העדות השונות יבחרו לפרלמנט נציגים שיתמכו בשאיפות חיזבאללה, או שמא יצטרפו לסעד אלחרירי במאבקו למניעת השתלטות חיזבאללה על לבנון באמצעים פוליטיים.
כדי להעביר בוחרים לצידו, מנסה חיזבאללה בכל כוחו ליצור אווירת ערב מלחמה עם ישראל, כך שהאזרחים יחושו כי רק בכוחו של ארגון זה, על שפע טיליו, להגן על המולדת. במסגרת מאמצים אלו "גילו" לאחרונה ארגוני הביטחון של חיזבאללה מספר "מרגלים ישראלים" שפעלו כחוליות ריגול, ואמצעי התקשורת שלו משדרים תצלומים ממלחמת לבנון השנייה.
גם הסכסוך הרועם בין מצרים לבין חיזבאללה לא הזיק לנסראללה - לפחות כפי שהוא תופס זאת - להשיג פופולריות של לאומן לבנוני, המסוגל להחציף פנים גם כלפי הנשיא הערבי הבולט, חוסני מובארק. ואכן, כל עוד המלחמה היא מלחמת מילים, יכול נסראללה להופיע כמנצח. אילו החליטה מצרים לפעול נגד חיזבאללה באמצעות צבא שיישלח בספינות או דרך היבשה ללבנון, היה נסראללה נשמע קצת אחרת...
אם יצליח נסראללה להשתלט על הפרלמנט הלבנוני, עשויים לא מעט לבנונים להוציא מתחת לשטיח את תוכניתם: להפריד מלבנון את החלקים שחיזבאללה טרם הצליח לרכוש, ולהקים לבנון קטנה, כמו זו שהייתה לפני שנות דור - פלורליסטית, דמוקרטית, פתוחה ובעלת צביון מערבי. שאלה מעניינת היא אם במקרה כזה אכן יניח להם נסראללה לפלג את המדינה או שייצא נגדם בנשק ובטילים.
