ביום שני [11.5.09] אמור דירקטוריון בנק הפועלים להשיב למפקח על הבנקים באופן פורמאלי על הדוח שהגיש לבנק ובו הצבעה על ליקויים בהתנהלות הדירקטוריון, ובהמשך דרישה להחלפתו של היו"ר וניהול מחודש של בחירה ומינוי של מנכ"ל חדש לבנק.
אבל בעצם זה לא המפקח על הבנקים מול דירקטוריון בנק הפועלים. מדובר בנגיד הבנק המרכזי - שהבהיר שהוא עומד חד-משמעית מאחורי דרישות המפקח על הבנקים - מול בעלת השליטה בבנק הפועלים.
זו האחרונה - שרי אריסון - לא הותירה ספק בסוף השבוע שעבר. היא אינה מוכנה לקבל את דרישות בנק ישראל, כפי שהוצגו בפניה. בהודעה חריפה שנוסחה מראש תקפה אריסון את התנהלות בנק ישראל בפרשה וטענה שלא הוצגו בפניה נימוקים של ממש לדרישות ההדחה. היא נתנה גיבוי מלא ליו"ר שהדחתו נדרשת על-ידי הבנק המרכזי ולמנכ"ל שנבחר על-ידי הדירקטוריון ונפסל על-ידי בנק ישראל.
נגיד בנק ישראל מצידו אינו מוכן, עד כה, להיכנס למו"מ עם בנק הפועלים בנושא. לדבריו אי מילוי מיידי של דרישות הבנק המרכזי על-ידי בנק הפועלים, לא זו בלבד שיאפשר המשך ניהול בלתי תקין בבנק זה, יותר מכך: יפגע ויערער את סמכויות המפקח על הבנקים ויגרור נזקים חמורים למשק הישראלי.
בדבריו לפני כמה ימים בוועדת הכספים של הכנסת התייחס הנגיד לנושא. במדינות אחרות אמר מקובל שבקשה מנומסת מצד הגורם המפקח מתבצעת מיד, גם אם היא נוגעת בנושא רגיש ובלתי מקובל על הבנק המפוקח. אבל במקרה הנכחי הדרישה/בקשה המנומסת, אולי מנומסת מידי, מצד בנק ישראל לא בוצעה על-ידי בנק הפועלים, ובמצב כזה יפעל הבנק המרכזי לאכיפת דרישתו במסגרת הסמכויות החוקיות שבידיו.
הבעיה היא כי ההליך הזה אינו יכול להתבצע במהירות. כרוכה בו התייעצות בוועדת הרישיונות, שימוע למפוקח והליך ערעור אם נדרש בפני הנגיד, ובתוך כל זאת חשיפה להליכים משפטיים כאלה ואחרים.
בנק ישראל ובראשו הנגיד סטנלי פישר, כלכלן בעל יוקרה וניסיון בינלאומי מרשים, נאמנים על הציבור כי הם פועלים בניקיון כפיים וללא שיקולים זרים, על-מנת להגן על פיקדונותיו וחסכונותיו בבנק, שכנראה ניתפס, על-פי דעת הבנק המרכזי, בקלקלה חמורה של ניהול בלתי תקין. להשקפת הבנק המרכזי הדחת יו"ר בנק הפועלים ומניעת מינוי המנכ"ל החדש חיוניים להמשך יציבות הבנק.
מצב הדברים נכון לכתיבת רשימה זו:
- עד כה לא פורסמו הנימוקים המרכזיים בשלהם דורשים הנגיד והמפקח על הבנקים את מה שהם דורשים. בעלת השליטה בבנק הפועלים טוענת כי גם בפניה לא פורט הנימוקים במלואם ועל כן היא מסרבת להיענות לדרישות, אבל מוכנה להגיע להסדר הגיוני ובלבד שיפרשו בפניה השיקולים המקצועיים שהביאו לדרישה.
- בנק ישראל אינו מצליח לגרום לבנק הפועלים לציית לדרישותיו ונגרר להליך פורמאלי ארוך ומורכב על-מנת לאכוף את מבוקשו.
- המצב הנכחי מהווה כישלון לבנק ישראל, לנגיד ולמפקח על הבנקים. בנק ישראל לא צפה ולא נערך למצב בו לא תהייה היענות מיידית לדרישותיו, על-כן הוא נאלץ לפעול תקשורתית וציבורית נגד בנק הפועלים בתקווה שבכך יביא את הבנק לבצע את הנדרש ממנו. זה לא קרה. ההיפך הוא הנכון. פעילותו התקשורתית של הבנק המרכזי הביאה לתגובת נגד שהחריפה את הסכסוך.
- מבלי להיכנס לדיון האם צודק הבנק המרכזי בדרישותיו, בינתיים יוצא כי בצמרת הניהול של בנק הפועלים מכהנים יו"ר שהדחתו נדרשת ע"י הרשות, מנכ"ל שהתפטר ואינו נהנה מאמון בעלת השליטה והדירקטוריון ומנכ"ל מיועד שבחירתו נפסלה על-ידי הבנק המרכזי. לא צריך להיות מומחה בבנקאות על-מנת להבין כי כתוצאה מהמצב שנוצר מתנהל בנק הפועלים רק בהפעלת השירותים הפיננסיים הטכניים שגרתיים ולא יותר. הרי לא ניתן לצפות, במצב הנכחי, מצמרת הניהול של בנק הפועלים כי תנהל פעילות עסקית פעילה, פעילות יזמית במטרה להעלות את הבנק על פסים רווחיים יותר.
האינטרס הציבורי של בנק ישראל מחייב את הנגיד ואת הפיקוח על הבנקים לסיים במהירות את הפרשה. אולי הם צודקים בדרישתם. אולי היה עדיף כי בנק הפועלים היה ממלא אחר דרישת הרשויות מבלי להיכנס לעימות. אבל נראה שכיום לא זה המצב. האחריות של בנק ישראל לציבור מחייבת אותו להגיע לסיום העניין, גם אם על-ידי הגשת סולם של פשרה לכאורה לבעלת השליטה. זאת על-מנת לאפשר לצדדים לסיים את הפרשה בכבוד ולהקטין את הפגיעה הנכחית והפוטנציאלית בציבור המפקידים.
