הבה נדמיין לרגע מין תרחיש דמיוני שכזה: בעוד כמה מאות שנים בודדות תתכנס כת של מכחישי שואה, שרובם גרמנים אך היא תכלול גם כמה יהודים לשעבר. כת זו, לא בלבד שתטען שרק אלפים מעטים של יהודים נפגעו בשואה, היא אף תמצא בסיפורי התקופה יהודי אחד, שלו היא תייחס קדושה כלשהי. אולי אפילו תטען שהוא בנו של אלוהים. את האשמה למותו של אותו יהודי בשואה תטפול אותה כת דווקא על היהודים אשר באמצעות היודנראט והקאפו שלהם מסרו אותו בידי הנאצים "התמימים" וכך הביאו למותו בתא גזים וקרמטוריום. הכת הזו תכריז על דת חדשה שתסגוד לאותו יהודי קדוש, והסמל של הדת יהיה אמצעי ההמתה של היהודי הזה, דהיינו ארובה של קרמטוריום. כתוצאה מהאחריות שתיוחס ליהודים למותו של אותו יהודי מסוים, יהפכו היהודים בכל העולם ליעד לרדיפות ולפוגרומים. הסיפור נשמע הזוי, בלתי אפשרי, מופרך?! ייתכן. אך כך בדיוק נולדה הנצרות.
בתחילת המאה הראשונה, לאחר ששושלת הורדוס נכשלה בהחזקת השלטון ביהודה, החלו הרומאים למנות נציבים ליהודה. נציבים אלה, במיוחד החל מפונטיוס פילאטוס עשקו והשפילו את תושבי יהודה, והתנהגו כלפיהם באכזריות רבה. גולת הכותרת של אכזריות זו כללה צליבות פומביות ולפעמים אף המוניות. אכזריותו של פונטיוס פילאטוס הייתה מוגזמת אפילו עבור חוגי השלטון הרומאי באותה עת, והוא הצטווה לחזור לרומא כדי לתת על כך את הדין. בין היהודים שעל צליבתם הוא ציווה נמנה ישו. האכזריות של הרומאים בבצעם את צליבת ישו, ואף גרוע מכך, חזרה על עצמה אלפי פעמים כלפי אלפי יהודים שנצלבו באותה עת. הרומאים יצרו את הצליבה כמעשה של השפלה פומבית ועינוי נוראי וממושך אפילו מספר ימים, בסיומו הושארה הגופה על הצלב למאכל עופות אוכלי נבלות, למען יראו וייראו כל מי שלא סר למרותם. עונש זה לא הופעל מעולם כנגד אזרחי רומא. ההיסטוריון יוספוס פלביוס דיווח כי הרומאים צלבו נשים לאורך חומות ירושלים, וכי החיילים הרומאים השתעשעו בהמצאת אופני צליבה שונים. הצליבות ומעשי הטבח הלכו והחריפו ואחד המפורסמים בהם היה הטבח שביצע הנציב פלורוס בירושלים בט"ז באייר, שנת 66 לספירה, בה נצלבו ונהרגו ביום אחד 3,600 יהודים, ואשר היה בין הגורמים שהובילו למרד הגדול (הראשון) נגד הרומאים. בהמשך, במהלך המרידות וביניהם, נטבחו על-ידי הרומאים עוד מאות אלפי יהודים והומט חורבן על העם היהודי.
אך הרומאים מעולם לא הצטרכו לתת דין וחשבון על אכזריותם, להפך. במאה הרביעית לספירה, הקיסר הרומי קונסטנטינוס שבחר את הנצרות מבין זרמים משיחיים רבים אחרים שרווחו עד זמנו באימפריה הרומית, דאג גם לבחור מבין המסורות והכתבים הסותרים אודות ישו את אלה שהתאימו להכחשת האשמה של הרומאים בטבח ביהודים, שצליבת ישו הייתה רק חלק קטן ממנו. לברית החדשה אוגדו רק הכתבים שהטילו את האשמה על היהודים. שאר הכתבים וה"בשורות" שלא התאימו לנרטיב הפרו רומי נרדפו והושמדו, ורק שריד מועט מהם נשאר לגילוי על-ידי ארכיאולוגים. כך הפכו הרומאים מאשמים למאשימים. כיום, בעיני מרבית הנוצרים, כל מידע הסותר את הכחשת האשמה של הרומאים נחשב לחילול הקודש. ההכחשה הרומית הצליחה, והרבה יהודים שילמו על כך בחייהם לאורך ההיסטוריה. אין זה יוצא דופן שהכחשת טבח אחד של יהודים נועד כדי להכשיר טבח חדש ביהודים (עיין ערך אחמדינג'אד).
הכחשת שואת היהודים במלחמת העולם השנייה, ששותפים לה, ולא במקרה, כמה מכחישים מועדים מבין הנוצרים שאינם מסכימים לביטול האשמת היהודים ברצח ישו, אינה מצליחה לפי שעה. עלינו לעמוד היטב על משמר האמת ההיסטורית כדי לסכל את מזימת ההכחשה הזו. עמידה על המשמר משמעה - לנצח, כי כפי שמלמדנו הלקח הרומאי - המנצחים כותבים את ההיסטוריה. אך בעוד אנו עסוקים במניעת הכחשה אחת, מתרחשת מתחת לאפינו הכחשה נוספת שלצערי הרב זוכה להצלחה אפילו בקרבנו. להכחשה הזו קוראים "נכבה". לקראת מחצית המאה העשרים זממו הכנופיות שישבו אז במרבית היישובים הלא-יהודים בארץ ישראל לבצע ג'נוסייד של היישוב היהודי בארץ. אני מציין בהזדמנות זו כי לא כולם היו שותפים למזימה - דרוזים, בדואים, ולא מעט ישובים נוצרים ואפילו מעט מוסלמים (לדוגמה אבו גוש), לא הצטרפו למזימה הזו ואף הטו כתף ביחד עם היהודים להילחם בכנופיות. משנכשלה מזימת השמד של הכנופיות, הן יצאו לקראת צבאות ערב הפולשים לארץ מתוך כוונה לחבור אליהם ולהוציא לפועל את הטבח עם השלמת הפלישה שנראתה כמשימה קלה שהצלחתה מובטחת. גם מזימה זו לא הצליחה. אי-הצלחת ניסיון הטבח ביהודים הפך על-ידי הכחשה מתוחכמת ל"אסונם".
כמה סמלי הוא שביקורו של האפיפיור המייצג בעת ובעונה אחת שניים מצוררינו מהעבר - הרומאים והגרמנים, מתרחש בל"ג בעומר. מועד בו אנו מציינים את מרד בר-כוכבא כנגד הרומאים (המרד השני) והתקופה האחרונה של ריבונות יהודית בארץ ישראל לפני הגלות. סמליות נוספת ניתן למצוא בכך שהוא מתרחש יומיים לאחר יום השנה לניצחון על הנאצים.
בביקורו הקרוב של האפיפיור בארץ עלינו לקבל אותו בכבוד כיאות לנציגם של מיליארדי מאמינים, אך עלינו לנהוג בכבוד גם כלפי עצמנו ולא להניח לו בנושאים העקרוניים לנו. ברור לנו כי האפיפיור לא יחזור בו מהכחשת החורבן שביצעו בנו הרומאים, משום שבכך הוא ישמוט את הקרקע מתחת לכל הדת הנוצרית ובמיוחד הקתולית, אך עלינו לדרוש ממנו כי יכה על חטאם של הנוצרים כנגד היהודים במשך כל הדורות ובמיוחד יכריז על האינקוויזיציה כפשע נגד האנושות. עליו להוכיח נחרצות רבה יותר במלחמה נגד מכחישי השואה בקרב צאן מרעיתו, ומי שמכיר את תולדות הנצרות יודע שאם הוא רוצה יש בידיו כלים מדהימים להילחם. אקסקומוניקציה של כל מכחישי השואה יכול להיות צעד ראשון בכיוון. ולסיום, עליו להפסיק להתיימר להיות שותף להבאת שלום למזרח התיכון, ולהניח לקורבנות דתו לשוב לנחלת אבותיהם ולהפסיק להיות שותף להכחשה של הניסיון המתמשך לבצע בהם ג'נוסייד בארצם.
