כיצד תתבצע ה"קטילה באיבה" של מצבי ניגוד העניינים? מתוך דברי ההסבר של הצעת החוק:
"החוק המוצע מטיל על נבחרי הציבור חובה להגיש 'דוח גילוי', שהינו תצהיר המפרט את כלל הזיקות שיש בהן כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד עניינים. מוצע להטיל על מועמד לכהונה כנבחר ציבור חובה להגיש דוח גילוי כבר בעת המועמדות לתפקיד, אשר יאפשר לציבור לעמוד עליו טרם קבלת הכרעה בקלפי. מוצע לחייב נבחרי ציבור מכהנים להמשיך ולהגיש דוח גילוי שנתי בגין כל שנת כהונה בתפקיד. מוצע לקבוע כי משרד מבקר המדינה ירכז את נושא הגשת הדוח, בחינתם והעמדתם לעיון הציבור".
דוח הגילוי הינו מסמך בן כמה עמודים אשר מחייב כל מועמד לחברות בכנסת או ברשות מקומית לפרט ברמה של 'פשיטת העור' את נכסיו, עסקיו, תפקידיו, וכן אלו של קרובי משפחתו, כל עוד הם עומדים בניגוד עם מה שהם מתיימרים לראות כ"שליחותם הציבורית".
קריאה בדוח מעלה הרהור נוגה: האם בעקבות הבושה שיחושו מתמודדים לכנסת ולרשויות המקומיות, בשל פרסום צפוי של היקף נכסיהם, נראה חברי כנסת עוברים ל"דירות בגין"? (קרי דירות שיכון קטנות)?, או שמא, כמו חיידק טורף אשר "משכים לחסל" את החיסונים אשר "קמים להורגו", המושחתים ידווחו דיווחים כוזבים ויעבירו את נכסיהם המפוארים, היאכטות שלהם ושאר טביעות האצבעות לניגוד העניינים האפשרי שלהם על שם אנשים אחרים?
לא, האפשרות הזו לא סבירה. ברור שיש מי שינסו, אך ככל שהרשת צפופה יותר, כך הסיכוי ללכוד דגים רבים יותר גובר.
במעבר שעושה המערכת הציבורית הישראלית מאיסור עמום וכללי על ניגוד עניינים לתווי איסור קטנוניים, עיקשים וקונקרטים כמו הדוח אשר מצורף להצעת החוק, ואשר על כל מועמד לכנסת/רשות מקומית למלא, קשה יותר 'לדלג על שני הסעיפים' ו'להחליק קצוות'.
דומה שבעוד שישראל של פעם הייתה טירונית בהתמודדות עם שחיתות, כמו רופאים המפתחים חיסונים למחלות קטלניות, גם מערכת החקיקה הישראלית לומדת בהליך של ניסוי וטעייה ללכוד בשלבים כמה שיותר מקדימים, כמה שיותר שחיתות אפשרית.
דומה כי פרשיות השחיתות הרבות אשר מככבות כעת בכותרות אינן אלא תהליך ה"תיקון". חשיפת היתר של היקף השחיתות אינה בהכרח מעידה על עלייה בהיקף השחיתות כמו על עלייה בהיקף המודעות, וסופו של גל הטהרנות מבית מדרשה של הפרקליטות ומערכת בתי המשפט להוביל להשבת האיזון על כנו, ולהשיב, בתהליך תיקון פומבי, 'עטרה של נקיון כפיים ציבורי', ליושנה.
נדמה כי הצעת חוק זו הינה שלב מתקדם בתהליך ההיטהרות הציבורית שעוברת החברה הישראלית בשנים האחרונות, עם החשיפה (יש האומרים: המוגזמת) של כל פרשיות השחיתות, שלב שבו לאחר שאובחנה הבעיה באינספור במות ציבוריות, כבר נמצאים פתרונות מוצלחים באופק.
יש לשים לב לדבר נוסף: הביקורת על
עצם ניגוד העניינים ברשויות השלטון החלה בבית המשפט העליון, אשר רבים בציבור מגנים אותו כיום במקהלה ("כנופית שלטון החוק"), ואך ורק לאחר מכן חילחלה למחוקקים.
זה ממחיש כי בית המשפט העליון והכנסת אינם מצויים בהכרח בקונפליקט כמו שניתן לומר שהם מגבשים תהליכים אשר מסתנסזים זה בזה: הכנסת מחוקקת חקיקה, בית המשפט מפרש ו/או משלים את החסר בה, והכנסת, בתגובה, משנה את הפרשנות שהקנה בית המשפט לחקיקה, או דווקא מיישמת אותה מעקרונות כלליים (כפי שפסק בית המשפט העליון פעם אחר פעם בנושא
איסור ניגוד העניינים) לרזולוציה סטטוטורית (כפי שאנו רואים כעת בהצעת החוק הזו).
