במשפט פשוט ושחוק אחד, בנימין נתניהו אוכל עכשיו את הדייסה שבישל. הוא רצה קואליציה עם מפלגת העבודה – והוא מקבל את עופר עיני כבעל זכות וטו על המהלכים הכלכליים. הוא רצה את אהוד ברק במשרד הביטחון – והוא מקבל חוסר אפשרות לטפל לעומק בתקציב הביטחון. הוא רצה ממשלה שתוכל לטפל במשבר הכלכלי – והוא מקבל ממשלה שמעמיקה אותו.
מותר לתהות להיכן נעלמו החושים הפוליטיים של נתניהו, מה קרה לכל הניסיון שצבר כראש הממשלה וכשר האוצר. האם הוא באמת האמין לרגע שעיני יתן לגעת בצורה משמעותית בשכר בשירות הציבורי? האם הוא באמת חשב לשנייה שברק יאפשר לו לקצץ בתקציב הביטחון? האם הוא באמת ציפה שמפלגת העבודה השסועה תשים בראש מעייניה את טובת המדינה?
תחשבו מה היה קורה אילו נתניהו היה מכניס לממשלתו את האיחוד הלאומי במקום מפלגת העבודה. הייתה לו קואליציה של 65 חברי כנסת במקום 74 – עדיין רוב יציב בהחלט. ומה שיותר חשוב: זו הייתה קואליציה הומוגנית, עם סדר יום מדיני וכלכלי דומה. נכון, היא הייתה יותר קיצונית מבחינה מדינית, אבל אם זה רצון העם – יש לכבדו. וחוץ מזה, כידוע, בסופו של דבר מדיניות הממשלה (ובמיוחד מדיניות ראש הממשלה) היא הקובעת ולא המצעים או ההסכמים הקואליציוניים.
מבחינת התקציב, ממשלה כזו לא הייתה נתונה לאיומיו של עיני לפרק אותה בכל פעם שתנקוט במהלך שאינו נראה לו, וכך אפשר היה להקפיא את השכר בשירות הציבורי ולקדם רפורמות חשובות. נתניהו היה מותיר את תיק הביטחון בידי הליכוד, וכך היה לו הרבה יותר קל לכפות קיצוץ אפשרי ומוצדק בתקציב זה (והקיצוץ הרוחבי הוא בדיחה – כמו תמיד, מערכת הביטחון תדאג לעצמה במהלך השנה; הקיצוץ האמיתי צריך להיות בבסיס התקציב).
במקום זאת, אנו מקבלים תקציב שערורייתי – ואין מילה עדינה יותר לתאר אותו. זהו תקציב שאנשי המקצוע מאוחדים בהתנגדות הנחרצת ליסודותיו ולמהלכיו המרכזיים, תקציב שכל בר-דעת מבין שיחמיר את המשבר ויעמיד את ישראל בנחיתות כאשר יסתיים, תקציב המעמיד בסכנה חמורה את ההישגים בזכותם ישראל נפגעה בצורה קלה יחסית במשבר הנוכחי.
לדייסה הזו של נתניהו יש עוד שני "תבלינים" הקשורים זה בזה: יובל שטייניץ ואורי יוגב. מצד אחד, אפילו נתניהו לא סופר את שר האוצר שלו, קל וחומר – את אנשי משרדו. מצד שני, נתניהו מציב בחזית את נאמנו האישי, אדם בעל אינטרסים עסקיים משלו וחסר כל צוות שיעשה עבורו את עבודת המטה המתבקשת, במיוחד בנושאים כה עדינים ומורכבים. עם תבלינים כאלו, פלא שהתבשיל מוקדח?
אהוד ברק אמר בשבוע שעבר בגילוי לב נדיר, שאם התקציב יאושר במתכונתו המקורית, נהיה שרויים ב"משבר פוליטי עמוק". שמתם לב? משבר פוליטי, לא משבר כלכלי. לעזאזל הכלכלה, לעזאזל המשק, לעזאזל טובת המדינה – רק הפוליטיקה קובעת. וליתר דיוק: רק הצורך של ברק ועיני להראות למתנגדיהם במפלגת העבודה, כי צדקו כאשר נכנסו לממשלה.
אבל האשם אינו ברק. האשם הוא נתניהו, אשר לקה בקוצר ראות ולא הבין מה עתיד להתחולל בתוך שבועות ספורים. את המחיר, כמו תמיד, נשלם כולנו.
