זה אולי נושא נדוש, שנראה לעיתים כאילו אבד עליו הכלח ואינו מתאים לתקופה שבה אנו חיים; אבל בימים שאנחנו נלחמים, תרתי משמע, על זכותנו להגדרת מדינת ישראל כמדינת היהודים, שתהיה בעלת רוב יהודי מובהק, חייבים לפעול להפיכתה של העברית לשפה הרשמית היחידה.
עבור ישראלים רבים המכתתים רגליהם ברחבי העולם, הצורך ללמוד מספר מילים בשפה המקומית הוא מחויב המציאות וברור מאליו. במקומות רבים בעולם, לימוד השפה המקומית, לפחות מספר מילות נימוס, הינו הכרח גם על-מנת לתקשר עם המקומיים וגם כדי לקבל התייחסות, במיוחד במדינות שתושביהן שומרים בקנאות על דיבור בשפתם בלבד (ע"ע צרפת).
אז מדוע בעשרות מאמרים בנושא הסכמי שלום ומו"מ, לא מופיעים לצידם של נושאים כדוגמת - גבולות, פליטים, ירושלים, מדינה יהודית - גם הדרישה שלנו מעצמנו לבסס את מעמדה של השפה העברית כשפה רשמית יחידה.
אם החשש הוא ממה שיאמרו בעולם, אזי התגובה הנכונה לחשש זה צריכה להיאמר בקול רם: זהו המצב הטבעי, המקובל והמובן מאליו בכל אחת ממדינות העולם; ואף שיקול, גם לא תחת האמתלה שאי-הוספת השפה תביא בהכרח לפגיעה בחירותם או בזכויותיהם, לא תגרום להן להגדיר שפה של מיעוט כשפה רשמית. זכותם של המיעוטים במדינת ישראל לנוע בחופשיות בתוכה, ממנה ואליה, חירות לא מותנית בכל נושאי פולחן, דת ודיבור בשפתם, אינה נפגעת וחייבת להישמר באדיקות וללא תנאים. אם אחת מהחירויות הללו או כולן נראית כמובנת מאליה אני מציע שתשאלו את האירים על התקופה החשוכה בהיסטוריה הלא-רחוקה שלהם, במאה הקודמת, שדיבור בשפתם העתיקה היה שווה ערך לגזר דין מוות שבוצע ללא אבחנה וללא משפט על-ידי חיילים ושוטרים בריטים.
נודע לי לפני מספר ימים שאחד מחברי הכנסת, חבר בקואליציה, עומד להגיש חוק להסדרת נושא זה.
גילוי נאות: לא עיינתי בפרטי הצעת החוק אבל הבנתי שמדובר במתן מעמד מיוחד או אפילו הגדרת העברית כשפה רשמית יחידה. בפנייה שלי אליו נודע לי כי ייתכן מאוד שחלק גדול מחברי הכנסת, שחברי מפלגתם הינם שרים בממשלת ישראל, יצביעו נגד או יימנעו בהצבעה על חוק זה.
טרם קום המדינה ואף גם כיום - בעת גילויי אנטישמיות, יהודים שילמו ומשלמים באיבוד חירותם, ולעיתים אף בחייהם, בגלל רצונם ללמוד ולדבר בשפה העברית. לכן, בזמן שמונחת על שולחנם חקיקה שעוסקת במיסוד השפה העברית כשפה הרשמית היחידה במדינת ישראל, חייבים אותם שרים וחברי כנסת, המדברים על רוב יהודי ושלמותה של ירושלים, להילחם ללא לאות וללא מורא, להתעלות מעל ללחצים פוליטיים או פנים-מפלגתיים, ולהפגין אחדות בנושא שמובן מאליו עבור כל מדינה עצמאית בעולם. הצבעה בעד השפה העברית כשפה רשמית יחידה, חשובה לפחות כמו הצבעה בעד כל נושא לאומי אחר, ומהווה ציון דרך בהכרת האומות במדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
