האיוולת בהטלת מע"מ על ירקות והאלטרנטיבה הנכונה

התוכנית הכלכלית מטופשת, מזיקה למשק וקצרת רואי. היא בעיקר פוגעת בעניים במדינת ישראל שמעתה יהיו עניים יותר. אז למה אני טוען כך? ומה האלטרנטיבה? את זה אנסה להסביר בקצרה במאמר זה. סליחה יובל שטייניץ, סליחה בנימין נתניהו. למרות הערכתי הכנה לשניכם, אני ממש כועס עליכם בשעות אלו. ולא רק עליכם, מקבלי ההחלטות, אלא גם על התקשורת והפוליטיקאים שלא עושים די למנוע תוכנית זו. אתה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצהרת לא מזמן, קבל עם ועדה, שהעניים במדינת ישראל לא ייפגעו מתוכניתך הכלכלית. האמנם? על-פי התוכנית הכלכלית החדשה: 1. המע"מ יועלה באחוז. מי ייפגע מכך? כולם. אבל הכי הרבה ייפגעו העניים שאוספים שקל לשקל כדי להתקיים. על הכל הם ישלמו מעתה יותר, על המזון הבסיסי, על הבגדים הפשוטים, הנעליים והתרופות. 2. קיצוץ בחצי של דמי ההבראה במגזר הציבורי. שאלה: למה לכולם? למה לא לקצץ רק למקבלי שכר למשל של: 10,000 ש"ח ומעלה ברוטו? למה אתם פוגעים בעניים? יש עניים, אגב, גם במגזר הציבורי שמרוויחים משכורות מינימום. ואתה, מר עופר עיני, מדוע הסכמת לכך? האם אתה דואג באמת לעניים כמו שאתה טוען, או רק לוועדים הגדולים? למה לא הטלת ווטו על פגיעה בעניים? לטעמי, עופר עיני, אתה צריך להתבייש. 3. יוטל מע"מ על פירות וירקות. זו האיוולת הגדולה ביותר בעיני. הפגיעה החמורה בעניים ברורה ואינה מצריכה הסבר, אבל חמורה מכך היא הטיפשות בעניין. האם זה לא אינטרס ממשלתי לעודד צריכה של פירות וירקות טריים? האם באוצר לא מבינים שצמצום בצריכה יוביל בהכרח לעלייה בתחלואה ובעצם להוצאה ממשלתית גבוהה יותר על בריאות? היכן השכל הישר באוצר? מדוע אף אחד אינו מדבר על-כך? אז מה האלטרנטיבה, אתם שואלים? יש אלטרנטיבות פשוטות. הקו המנחה לגזירות שאני מציע: 1. צמצום כמה שיותר בייבוא ובכך: א. להקטין את הגירעון המסחרי. ב. הגדלת יתרות מטבע החוץ של ישראל. ג. הקטנה בצורך של גיוס אשראי יקר בבנקים בחו"ל. 2. הגדלת כושר התחרותיות של התעשיה המקומית. 3. אי פגיעה בעניים. הגזירות האלטרנטיביות שאני מציע הן בקצרה: 1. החזרת מס הנסיעות. צעד מתבקש וחיוני שלא שמעתי אף אחד שמציע אותו; וזאת, בכדי לצמצם נסיעות ישראלים לחו"ל, שזה ייבוא לכל דבר, עניין התורם להגדלת הגירעון המסחרי של ישראל וכו'. בנוסף, זה צעד שיגביר את האטרקטיביות של התיירות המקומית ויעודדה. אפשר לגייס רק מצעד כזה, מאות מיליוני שקלים ואף מיליארדים בשנה, תלוי בהיקף המס. 2. מיסוי מוצרי יוקרה ומותרות מיובאים (ע"י הכפלת המע"מ). דוגמאות פשוטות בקצרה (אל תתפסו למחירים זה רק לצורך הדוגמה): א. מוצרי חשמל ממחיר מסוים (שיעודכן אחת לשנה), למשל: מקררים ממחיר 10,000 ש"ח, טלוויזיות מחיר 5,000 ש"ח, מכונות כביסה ממחיר 3,000 ש"ח. ב. מוצרי מזון ושתייה יוקרתיים למשל: יינות מ-100 ש"חומעלה, גבינות מ-20 ש"חועוד. ג. מכוניות ממחיר מסוים, יאכטות ועוד... (להזכירכם, השכבות החלשות וגם הממוצעות אינן קונות מסכי טלוויזיה ב-10,000 ש"ח, אינן קונות יין ב-200 ש"חוכו'...) 3. מיסוי מוצרים שפוגעים בבריאות הציבור (ע"י הכפלת המע"מ), למשל בשר מעובד (נקניקים, המבורגרים, קבב) וכו', מוצרי יבוא שאינם מדגנים מלאים כמו: פסטות, אורז וכו'. 4. מיסוי עסקים שמוכרים מזון מהיר ומזיק (ע"י הכפלת המע"מ): מסעדות ובתי ממכר לנקניקיות, המבורגרים, ועוד. ידוע שצריכה של מוצרים שאינם עשויים מדגנים מלאים והנם מעובדים, פוגעת קשה בציבור. הגוף מתרגם מוצרים אלו ישירות לסוכר וזה אחד מגורמי התחלואה החמורים ביותר במאה האחרונה. (כמובן שבתי עסק שמוכרים גם מוצרים שאינם מזיקים, על-פי החוק שיתקבל, יחויבו במע"מ כפול רק על המוצרים המזיקים). זיכרו, תחלואה היא גם נטל כלכלי כבד על קופת המדינה שנאלצת להוציא עוד ועוד כספים על בריאות, סיעוד ותרופות למיניהן. זהו בקצרה ממש (בעוד שנה שנתיים הייתי מציע למשל, לבטל מע"מ על מוצרי יסוד מדגנים מלאים, עוף שלם, ועוד, אבל את זה נשאיר לבינתיים...). אז למה אף אחד באוצר ובתקשורת לא מציע כמעט כלום מההצעות למעלה? אולי כי זה באמת יפגע רק בעשירים בלבד...