ההיסטוריה של היחסים בין ממלכת ירדן וממלכת ישראל משתרעת על פני תשעים שנה. שני צידי הירדן חילו את פניה של הקיסרות הבריטית לקבל ריבונות, וכך היה. עבדאללה שוחח עם גולדה. חוסיין חתם הסכם שלום עם רבין, וביבי ירד לאילת כדי לדבר עם עבדאללה. 'אויבו של אויבי הוא ידידי', אומרים הצרפתים ואכן ממלכת ישראל וממלכת ירדן שותפות לאותו אויב: האיסלאם היסודני. לאחרונה נוסף עוד אויב משותף והוא השיעה הפרסית. בעוד שנה, עם בריחת ארה"ב מעירק, תתייצב השיעה על גבולה המזרחי של ירדן, בעוד סוריה, הלקוחה הראשית של אירן, גם היא אויב אידיאולוגי ותיק, על גבולה הצפוני.
מה היה לביבי לומר ליריבו/ידידו עבדאללה? כדי לדעת זאת יש להציץ במפה. הדרך הישירה לפרס הגרעינית עוברת מעל ירדן. טווח המטוסים שבידי ישראל מחייב תדלוק אווירי, אם בדרך אל המטרה או בחזרה או שניהם. עירק איננה מהווה בעיה של הגנה אווירית מכיוון שהמערכות האמריקניות מוכרות וקלות לשיבוש. לכן, כאשר יעברו שתי הטייסות ומטוסי התדלוק במסווה של תעבורה אזרחית בדרך לנתאנז, שב, שתוק, וסכור פיך.
מה אמר המלך עבדאללה למלך ביבי? אם אתה חושב לפתור את הבעיה הפלשתינית בשטח שלי, תשכח מזה. בדיוק כמוך, גם אני מסרב להתאבד.
ומה ענה לו ביבי. סחתיין, בשביל זה יש שלום כלכלי. אבל אם תפריע לנו בדרך לאירן, מבחינתי, אני מעביר את כל החמאס לצד שלך של הירדן, ואקרא לזה מחווה הומניטרית ואיחוד משפחות. פומבית אתה יכול לגדף ולעשות קולות של לאומן ערבי כמה שאתה רוצה, שתי מדינות לשני עמים, וכיוצא באלה. אבל אם תפריע לי בדרך לגרעין הדרך שלי לשלם לך כגמולך תהיה שתי מדינות לשני עמים משני צדי הירדן.
מה יכול עבדאללה לעשות אלא להסכים? החלופה, שחרור כלבי המלחמה של החמאס עליו ועל השכבה הדקה של בדואים האוחזים בעור שיניהם בממלכתם עלובת-הנפש, גרועה מכל דבר חוץ מפלישה שיעית מעירק, וגם זה מצוי בתכנון האירני.
תאמרו: מצוץ מן האצבע. ייתכן. אבל ישראל היא אותה ישראל, הגרעין האירני אותו גרעין, ושניהם לא יוכלו לדור בכפיפה אחת במזרח התיכון.
