חודשים ספורים לאחר שנכנס הנשיא אובמה לתפקידו הולך ומתבהר הקו המדיני-אסטרטגי שממשלו מתכוון לאמץ כלפי מדינת ישראל והסוגיה הפלשתינית. קו זה, ככל שאפשר להתרשם, הגם שאינו מגובש עד תום, אינו מבשר טובות לממשלתו של נתניהו ולעמדות שהיא מייצגת. יודגש, כי בשלב זה לא יצא הממשל בהודעה על תוכנית מדינית חדשה שניתן להתייחס אליה באורח רשמי. המדובר בהתבטאויות היוצרות יחד פסיפס מסוים של תמונה שעשויה להיראות כ'בלתי ידידותית', ואולי אף 'מאיימת', מנקודת ראותה של הממשלה הנוכחית בישראל. אציין רק חלק מן 'הסימנים המעידים'.
ראשית, ראוי לבחון את יחס הממשל האמריקני כלפי הנשיא פרס בעת ביקורו האחרון בארצות הברית. מעבר למעמדו הנישא של פרס כנשיא מדינת ישראל, פרס הינו אישיות בעלת מעמד בינלאומי ייחודי, המזוהה יותר מכל נציג רשמי של מדינת ישראל עם מתינות מדינית ועם תהליך הפיוס בין ישראל לבין הפלשתינים. ביקורו של נשיא המדינה בארצות הברית, עוד קודם להגעתו של ראש הממשלה, נתניהו, ושל ראשי מדינות האזור בארצות הברית, הוא אירוע חריג באופיו לפחות מבחינת 'כללי הטכס.' הוא נועד מבחינת ישראל, קרוב לוודאי, להציג את ראש הממשלה נתניהו כמנהיג המבקש באמת ובתמים להניע את המהלך המדיני במזרח התיכון. אם ישתכנע הממשל באמינות המסר, כך בוודאי קיוו בלשכת ראש הממשלה, הרי שנתניהו יזכה ליחס לבבי וחם, כפי שהממשל יודע להפגין כלפי מי שהוא 'חפץ ביקרו'. הממשל, ככל שאפשר להתרשם, זיהה היטב את יעדיה של מגמה זו, ונראה כי בחר שלא 'להשתלב' במסגרתה. התנהלותו הפגינה בעליל נטייה להוריד למינימום את 'הפרופיל התקשורתי' ואת ההד הציבורי בביקור זה.
שרשרת של התבטאויות וידיעות שלא הוכחשו מפי אישים בכירים למדי בממשל האמריקני יוצרת גם היא תמונה ברורה של עננה הרובצת על יחסי שתי המדינות, ואשר עשויה לקבל ביטוי בוטה במהלך ביקורו של נתניהו בארצות הברית, ופגישותיו עם ראשי הממשל, ובראשם הנשיא אובמה:
א. הגנראל ג'ימס ג'ונס, היועץ לביטחון לאומי בממשל אובמה הבהיר במפורש, כי הממשל רואה קשר בין מדיניות הממשל כלפי אירן ופעילותה הגרעינית ובין ההתקדמות בכל הקשור להסדר ישראלי-פלשתיני. ממשלת נתניהו, ככל הידוע, אינה נוטה לקבל התליה זו. עד כה שימש הגנרל ג'ונס כ'שליח מיוחד לביטחון במזרח התיכון'. מטרת שליחותו הייתה לגבש את ההסדרים הביטחוניים למימוש חזון 'שתי מדינות לשני עמים'. ידיעות רבות בכלי התקשורת מסרו על דוח ביקורתי מאוד שהוא חיבר בכל הקשור למדיניותה של ישראל ועמדותיה בסוגיה הפלשתינית. על-פי הידיעות סבור מחבר הדוח, כי ישראל מגדירה בצורה סוחפת מדי את 'האינטרסים הביטחוניים שלה' במסגרת 'חזון שתי המדינות'. אינטרסים אלה, לדעת הדוח, אינם מחייבים נוכחות צבאית ישראלית בשטח, כפי שסבורה ישראל ובמקומם ניתן לפרוס כוחות של צבאות נאט"ו.
ב. ההודעה האמריקנית, כי היא מצפה מישראל, פקיסטן, הודו וצפון קוריאה לקבל על עצמן את האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. הצהרות דומות אומנם נשמעו כבר בעבר מפי אישים שונים בממשל האמריקני. אולם הפעם, בעיקר על-רקע הדיאלוג אותו אמור ממשל אובמה לקיים עם אירן, מקבלת ההצהרה מימד מדאיג. עמדה זו של הממשל, אם אכן תקבל מימד אסרטיבי יותר, עלולה, במידה רבה, להעניק לגיטימציה לטענתה של אירן כי סוגיית פעילותה הגרעינית אינה יכולה להיות מנותקת מדיון באופציה הגרעינית שבידי ישראל.
ג. ראש לשכתו של הנשיא אובמה, רם עמנואל, הבהיר לאחרונה בוועידת השדולה היהודית בארצות הברית, כי 'זהו רגע האמת לישראל. ארצות הברית מחויבת לעקרון של שתי מדינות לשני העמים. זה הפתרון היחיד וארצות הברית מחויבת לו. כל הצדדים חייבים לעמוד בהתחייבויות שלהם, קשות ככל שיהיו'. עמדה זו, יש לזכור, בוטאה בפני פורום פרו-ישראלי, שעה שאישים בכירים בממשלת נתניהו הביעו הסתייגות מפורשת מחזון שתי המדינות וכאשר ראש הממשלה נמנע במפגיע מהבעת תמיכה רשמית גלויה בחזון זה.
נסיבות שונות עשויות להקל על הנשיא אובמה להציג בפני נתניהו מדיניות אמריקנית תקיפה וביקורתית כלפי מדינת ישראל. בשטח שוררת רגיעה יחסית מתמשכת. רגיעה זו מיוחסת בראש ובראשונה למימד ההרתעה שישראל הצליחה לייצב מול החמאס בעקבות מבצע 'עופרת יצוקה'. מעבר לכך, פעילות כוחות הביטחון של ישראל ברחבי הגדה המערבית מסכלת ומשתקת הלכה למעשה את יכולת הפעולה של ארגוני הטרור. לממשל האמריקני יש סיבה מוצקה ומשכנעת למדי לאמר , כי טיעונה העיקרי של ישראל, כפי שזה בא לידי ביטוי גם בהערותיה למפת הדרכים, כי היא אינה יכולה להתקדם במישור המדיני כל עוד אין רגיעה במישור הביטחוני, טיעון זה הולך ונמוג.
מעבר לכך ניכרת באורח ברור השתפרות רבה בפעילות מנגנוני הביטחון הפלשתינים, ובמיוחד אלה שאומנו על-ידי הגנרל קית' דייטון, איש צבא ארצות הברית. שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', כפי שאישר הרמטכ"ל אשכנזי, מעניק לאופציה של שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית מימד אסטרטגי הגבוה בהרבה מן המימד של פעילות במסגרת הביטחון השוטף, שהייתה מקובלת עד כה. הממשל האמריקני יכול עתה לטעון, במידה רבה של צדק, כי אם יתממש חזון שתי המדינות, ישתפו הפלשתינים פעולה עם ישראל אף בפרופיל גבוה עוד יותר מזה הנוכחי כנגד הכוחות הקיצוניים בקרב הפלשתינים.
בהקשר הפנים-אמריקני בולטת הצלחתו של הנשיא אובמה לייצב לעצמו מעמד סמכותי למדי במערכת הפוליטית בארצות הברית. צעדיו למניעת המשך ההידרדרות הכלכלית זוכים לאמון רב בדעת הקהל האמריקנית. חלק ניכר מן הקהילה היהודית בארצות הברית תומכת בו אישית ובמהלכיו המדיניים-כלכליים. על-רקע זה יכול הנשיא להעריך כי הזמן בשל 'לדפוק על השולחן' ולהציב תוכנית אמריקנית ברורה להסדר ישראלי-פלשתיני, גם אם זו אינה מקובלת על ממשלת ישראל בראשות נתניהו.
אם אכן יחליט הנשיא לפעול באינטנסיביות למימוש 'חזון שתי המדינות' הוא יכול לצפות לתמיכה בינלאומית רחבה במאמציו אלה. בקרב הרוב המכריע במערכת הבינלאומית, ובעיקר מדינות אירופה, בולטת תמיכה מאסיבית בצורך לקדם את פתרון שתי המדינות.
מעבר לכך, הנשיא אובמה יכול לקוות לנכונות מצד מדינות ערב המתונות 'לשדרג' את תוכנית השלום הערבית, המכונה 'היוזמה הערבית', באופן שתהיה מקובלת יותר על מדינת ישראל. גם כך, היא זוכה לתמיכה רחבה למדי במדינת ישראל. ניסוחים נוחים לישראל בעיקר בהקשר למימוש 'זכות השיבה' יהפכו אותה ללא ספק לתוכנית מדינית מאוד אטרקטיבית בדעת הקהל בישראל. אם תוצג נכונות ערבית לשיתוף פעולה עם ישראל בהקשר האירני כתמורה לנכונות מצד ישראל להגמיש עמדותיה בסוגיית 'היוזמה הערבית', ישנו סיכוי רב שהתוכנית תתקבל גם על-ידי חלקים רחבים בציבוריות הישראלית.
ולבסוף, הממשל האמריקני יכול להעריך כי ראש הממשלה נתניהו נהנה מדעת קהל אוהדת למדי בישראל וכי הוא מקיים ממשלה יציבה. דווקא בשל היותו מנהיג בעל דימוי ניצי יש ביכולתו 'לעשות היסטוריה' ולסחוף אחריו את מדינת ישראל להסדר מרחיק לכת של הסכסוך ארוך השנים בין ישראל לפלשתינים. בכל מקרה, אם יהיו חלקים 'קיצוניים' בממשלת ישראל שלא יוכלו לקבל גמישות זו מצד נתניהו הם יצטרכו לפרוש מן הממשלה ובכך יאפשרו לנתניהו להקים ממשלה רחבה ויציבה על בסיס עמדות הרבה יותר מתונות מאלה של הממשלה הנוכחית. בכך יוכל הממשל לסכל טיעון אפשרי של נתניהו כי אינו יכול להתקדם במישור הפלשתיני בשל 'בעיות פוליטיות'
סיכומו של דבר, קיימת אפשרות סבירה למדי שממשל הנשיא אובמה יבחר להציג בפני ראש הממשלה נתניהו עמדות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדות ממשלתו כפי שהוצגו עד כה. אם הנשיא יחליט לעשות שימוש במנופי ההשפעה והלחץ העומדים לרשותו כדי 'לשכנע' את ישראל לקבל את תכתיביו, אנו עלולים להיות עדים לתחילתו של עימות אפשרי ישראלי-אמריקני שאת היקפו, מידת האינטנסיביות שלו והשלכותיו קשה להעריך בשלב זה.
