ושוב חוזרת הקלישאה הבלתי אפשרית - "שתי מדינות לשני עמים". תפסו להם אימרה ולא מניחים לה! אנשים נבונים שאי-אפשר לחשוד בהיגיון הצרוף המחולל במוחם הקודח. מה קורה להם? איש לא עוצר ולו לרגע לנתח את האימרה החלולה הזאת, לפשפש בקרביה ולנסות לדלות בדל של תוכן ממשי. איך אפשר שלא להתייחס לאפשרות שאין, לא היה ולא יכול להיות לה ביטוי מעשי.
"שתי מדינות לשני עמים" הינה אמירה ברורה וחד-משמעית - "שתי מדינות" עצמאיות וריבוניות עם כל הסממנים של מדינה: אזרחים ותושבים, נשיאות, ממשלה כרשות מבצעת עם משטרה וצבא על כל חילותיו ביבשה, בים ובאויר, פרלמנט נבחר כרשות מחוקקת חוקים ויוצקת תוכן לדמותה של המדינה, רשות שופטת עם בתי משפט ופרקליטות, רשויות חשמל ומים, מוסדות חינוך בריאות ורווחה, בנקים ומטבע עובר לסוחר של המדינה, ייצוג בינלאומי, קשרים דיפלומטים ואחרים עם מדינות ואירגונים על-פי החלטות המדינה ועוד ועוד... מדינה ועוד מדינה ושתיהן ככל המדינות.
"לשני עמים" קצת יותר קשה לפרש. מי הם "שני העמים"? לפי הפירוש הרווח בישראל מדובר בעם היהודי ובעם הערבי ולכן תהיה מדינה ערבית לצידה של מדינת היהודים. לפי הפירוש הרווח בארצות ערב - מדינה דו-לאומית או רב-לאומית או מדינת כל-אזרחיה או כל-עממיה ולצידה מדינה ערבית-פלשתינית-מוסלמית בלי יהודים. למה? ככה! מי אמר שצריכה להיות סימטריה? ששתי המדינות הנפרדות יבטאו את הפיתרון הראוי לסיכסוך הדמים על הארץ הזאת מזה מאתיים שנים?
לפני שפולטים בקלות בלתי נסבלת את האימרה המלבבת "שתי מדינות לשני עמים" ראוי לקחת בחשבון שהשחקנים בזירה הזאת נעדרי יסודות של שפה משותפת. כל אחד מבין את זה אחרת לגמרי וכולם חותרים במרץ אל מרכז לועו של הר-געש, אחוזי אמוק, כמשתוקקים להשתכשך בלבה הרותחת. המזל הוא ששני הצדדים בעימות הזה מנטרלים האחד את השני ומי שעוצר את הדינמיקה הוא השיתוק. זה רע מאד אבל כל חלופה אחרת גרועה הימנו.
שני הצדדים אינם צודקים באומרם "שתי מדינות לשני עמים". מדינת-ישראל תובעת שהפלשתינים יקימו מדינה מפורזת ללא צבא ותחמושת, פיקוח אפקטיבי שימנע כניסת אירגונים עוינים לתוככי המדינה הפלשתינית, ועוד כל מיני הגבלות ביטחוניות שעושים מבלי משים את המדינה הפלשתינית לממשל בלא משילות, מעֵין "לא מדינה". הערבים מצידם רוצים ליהנות מכל העולמות - מלבד מדינה פלשתינית עצמאית הם תובעים זכויות לאומיות לפלשתינים בתוך מדינת ישראל שאינה מוכרת להם כמדינה יהודית, ולא דיברנו עוד על תביעותיהם לגבי הפליטים ודרישתם מישראל להכיר בעוול ההיסטורי שנגרם להם על ידה ב"נכבה" של 1948.
מצב דברים זה מחייב את העם היהודי לקחת בחשבון אפשרות של עימות כולל שיחזיר את כולם לנקודת התחלה חדשה וממנה לצאת אל השלום הנכסף. ככל הנראה, הדבר בלתי נמנע.
